ירמיהו וישעיהו ניבאו על סופה של בבל. יחזקאל לא אומר על כך מילה. מדוע?
ישעיהו (י"ג, יט-כב) כבר ניבא על הקץ הצפוי לבבל הכשדית – וירמיהו (נ'-נ"א) הגדיל לעשות, וכתב את הנבואות על חורבן בבל "אל ספר אחד", וציווה לקשור עליו אבן, ולהשליכו "אל תוך פרת" (נ"א, נט-סד).
ביחזקאל אין שום נבואה על בבל ועל היום בו יפקוד ה' גם עליה, התיאור: "יום לה', יום ענן, עת גוים יהיה" (ל', ג) הוא תיאור יום של חרב בבל במצרים "ממִגְדֹל סְוֵנֵה* ועד גבול כוש" (כ"ט, י) – כי זה רצון ה', אבל אין מילה על סופה של בבל ברצון ה', ועל עליית פרס!
גם את הההסבר להתעלמותו של יחזקאל מבבל לא נמצא בספר יחזקאל, אלא בירמיהו (כ"ט, ז), והוא מחייב את יהודי הגולה (מאז ועד היום) – "ודִרְשוּ את שלום העיר אשר הִגְלֵיתי אתכם שמה, והתפללו בַעֲדָהּ אל ה', כי בשלומהּ יהיה לכם שלום".
לפי התיאור הזה, יהודי מצרים התפללו לשלום פרעה, ויהודי בבל התפללו לניצחון נְבוּכַדְרֶאצַר, כמו שיהודי גרמניה ואוסטריה במלחמת העולם (הראשונה) התפללו נגד אחיהם יהודי רוסיה, בריטניה וצרפת, וגם המוני חיילים יהודים לחמו משני הצדדים זה בזה.
תוך כדי כתיבת דברים אלו הבנתי לפתע, מדוע ציווה ירמיהו להשקיע את מגילת הנבואות נגד בבל בתוך מי הפרת – איש בבבל לא יוכל לקרוא אף מילה ממנה, ושום אדם לא יוּצָא להורג בגלל מעורבות במעשה סמלי אנטי בבלי חריף כל-כך.
ירמיהו היה נביא חופשי ועצמאי עד תום, יחזקאל כבר היה נביא בגולה, ופיו סתום. זאת הסיבה שהוא מתאר קיבוץ גלויות ושיבה לארץ, מבלי לומר מילה על סופה של בבל.
* ממבצר "סין" (ל', טז; =פילוֹסִיוֹן, על גבול הדֶלְתה, בסיני), עד המבצר באי 'אַסוּאַן', שבגבול כוש (=סודן).