ומה ברכה ברכם?

לאחר שכלתה מלאכת המשכן יכול משה רבנו לברך על המוגמר: "וַיַּרְא מֹשֶׁה אֶת כָּל הַמְּלָאכָה וְהִנֵּה עָשׂוּ אֹתָהּ כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' כֵּן עָשׂוּ וַיְבָרֶךְ אֹתָם מֹשֶׁה" (שמות ל"ט, מג). מה טיבה של ברכת משה? האומנם רק ברכת הודיה על העבר או בקשה על העתיד? עמדו על כך חכמים בתורת כהנים לפרשת שמיני, ואמרו: "מה היא ברכה שבירכן? אמר להן: תשרה שכינה במעשה ידיכם. והן אומרין: "ויהי נעם ה' אלהינו עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו ומעשה ידינו כוננהו" (תהלים צ', יז)". (וכן מופיע בספרי במדבר)

נראים הדברים שלא דרשה בעלמא היא, אלא חתירה לעומק פשוטו של מקרא. שהרי פסוק זה לקוח ממזמור צ' בתהילים הפותח במילים: "תְּפִלָּה לְמֹשֶׁה אִישׁ הָאֱלֹהִים" (תהילים צ', א). ואם אכן תפילה זו משה רבנו אמרה, על מה ראוי שיֵאָמֵר "וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנָה עָלֵינוּ" (שם, יז) יותר מאשר על מלאכת המשכן? אלא שעדיין עלינו להעמיק ולגלות, מדוע נתייחדה דווקא מטבע לשון זו של ברכה לסיום מלאכת המשכן. הבא נציין כאן בראשי פרקים שלוש נקודות:

א. "אהוב את המלאכה" (אבות א, י). לא בכדי מדגישים חכמים "אמר להן: תשרה שכינה במעשה ידיכם", שהרי המקרא גופו תולה את הברכה בעשייה: "וְהִנֵּה עָשׂוּ אתָהּ, כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' כֵּן עָשׂוּ - וַיְבָרֶךְ אֹתָם מֹשֶׁה" (שמות ל"ט, מג). השותפות האנושית בעשייה היא המפתח להשראת שכינה עלי אדמות.

ב. בעצם הבקשה לנועם ה', אנו למדים כי עלול להיות חלילה מצב שבו יבנה המשכן ואף העבודה תעשה כהלכתה, אבל הכל יישאר יבש וקפוא ללא תחושת נועם. הנועם אומנם אינו תכלית העבודה, אך עם זאת, תחושת הנועם הממלאת את לב העובד מאהבה, מגלה לו כי נרצית עבודתו.

ג. בני ישראל לא רק מבקשים "ומעשה ידינו כוננה עלינו" (תהילים צ', יז), שנזכה ליהנות מפרי עמלנו, אלא גם "ומעשה ידינו כוננהו" (שם), היינו שיתכונן ויתקיים הדבר כשלעצמו ויהיה לבניין עדי עד, גם לאחר הסתלקותנו מן העולם.

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך מתוך הסדרה 'מעט מן האור', בהוצאת ספריית בית אל בשיתוף תנועת אורות