בסוף ברכת המזון אנו אומרים את הפסוק "נער הייתי גם זקנתי ולא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם" (כה) הלקוח מתוך המזמור שלפנינו. כיצד ניתן להבין פסוק זה, כאשר אנו רואים בעינינו שלפעמים הרשעים מצליחים והצדיקים סובלים? לפניכם שתי תשובות מדברי המפרשים:
"נַעַר הָיִיתִי גַּם-זָקַנְתִּי וְלֹא-רָאִיתִי צַדִּיק נֶעֱזָב וְזַרְעוֹ מְבַקֶּשׁ-לָחֶם" (תהילים ל"ז, כה)
רד"ק:
לא ראיתי צדיק נעזב, לגמרי... אף על פי שיבוא לו חסרון לא יבוא לו חסרון רע כמו שיבוא לרשע. ונעזב, הוא שיחסר לו לחם ושמלה. וכך ביקש יעקב אבינו (בראשית כ"ח, כ): "ונתן לי לחם לאכֹל ובגד ללבֹשׁ", כלומר כדי חיותי לבד, ואמר לו האל יתברך (שם, טו): "כי לא אעזבך", נראה כי מי שחסר אלה נקרא נעזב.
מלבי"ם:
נער הייתי גם זקנתי, ובחנתי תולדות הימים ולא ראיתי שיהיה הצדיק נעזב עד שזרעו יהיה מבקש לחם, כי לא יעזב לעולם, ואם לא הצליח הוא יצליחו בניו,
כי ראיתי את הצדיק אשר "כל היום חונן ומלוה" (כו) עד שנעשה עני על ידי כך, ובכל זאת "זרעו לברכה" (כו) ותשוב ההצלחה ביד בניו, וצדקת אביהם תהיה ברכה לבניו, ולכן "סור מרע ועשה טוב" (כז) ואל תדאג על רעת הזמן ותהפוכותיו רק "שכן לעולם" (כז) בשלוה ובטחון, "כי ה' אוהב משפט" (כח) כי אחר שה' משגיח בעולם בודאי יעשה משפט, ומזה מבואר ש"לא יעזוב את חסידיו" (כח), שזה נגד המשפט והצדק, ובודאי "לעולם נשמרו" (כח) מן ההשגחה, ואם כן יחויב מהמשפט האלהי ושמירתו את חסידיו ש"זרע רשעים נכרת" (כח) ו"צדיקים יירשו ארץ" (כט) שהם יהיו לבסוף היורשים של זרע רשעים הנכרתים והם ישכנו על הארץ לעד, ואם כן, הצלחת הרשע ועשרו הוא שיכין עושר ונכסים אל הצדיקים יורשיו והם יצליחו לבסוף וההצלחה תשאר בידם לנצח.