ויכוח הוגן

לפעמים, במהלך ויכוח, עולה בדעתנו נימוק שיכול לעזור לשיטתו של הצד השני, אולם אנחנו חוששים שאם נגלה אותו נעזור לצד השני ונפגע בעמדה שלנו. לפי חלק מהדעות, הסתרה של נימוקים כאלו היא מעשה של חָמָס:

"הן ידעתי מחשבותיכם, ומְזִמּוֹת עלי תחמסו" (כז)

חמס = מעשה רע שיש בו קלקול והשחתה.

1. לפי חלק מהמפרשים: מזימות = מחשבות עמוקות, והתלונה של איוב היא - אתם מסירים מדעתכם את המחשבות העמוקות שיכולות לסייע לדעה שלי; אתם מחפשים רק את המחשבות שמתאימות לדעה שלכם, ובכך אתם משחיתים את דעתכם: "הנה ידעתי מה שאתם חושבים להשיב על אמרי... אבל מה מן המחשבות אשר המה מקבילות ומנגדות להם, הנה אותם תסירו בעבורי, ולא תאמרום; כאומר: הנה הדברים המסייעים להם תאמרו, ולא את המקבילות" (מצודת דוד, וכך מפרש גם רלב"ג).

לפי פירוש זה, איוב טוען שרעיו מעלים רק טיעונים התואמים את עמדתם, באופן חד צדדי, ולא מוכנים לחשוב ולהעלות טיעונים מנוגדים, לטובת איוב.

אולם, בדרך-כלל, המילה מזימה משמעה מחשבות שמטרתן לפגוע בחלשים, ולא נימוקים בויכוח; ולכן נראה שפשוטו של מקרא הוא אחר:

2. "הן ידעתי מחשבותיכם, והמזמות אשר עלי תחמוסו - תריעו לחשוב חמס" (רש"י), כלומר - אני יודע שיש לכם מזימות - לעשות עליי מעשי חמס.

ובכל זאת, כדאי לזכור את הפירוש הראשון כשנמצאים בויכוח סוער, ולא לחמוס את הנימוקים שיכולים לעזור לזולת...

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא מתוך אתר הניווט בתנ"ך