מדוע הופתע יעקב מהתגלותו של ה'? מה למד מהחלום באשר להתמודדות עם הגלות? האם רק המקום בו ישן הוא 'שער השמיים'?
בדרכו לחרן זוכה יעקב להתגלות בחלומו. מתגובתו של יעקב נראה שהוא מופתע למדי לא מתוכנה של ההתגלות כי אם מעצם הופעתה. תגובת יעקב "אכן יש ה' במקום הזה ואנכי לא ידעתי...אין זה כי אם בית אלהים וזה שער השמים" מעלה סדרת שאלות. וכי יעקב פקפק בדבר נוכחותו של הקב"ה במקום כלשהו? האם כל מקום בו ה' מתגלה הופך להיות "בית אלוקים ושער השמים"?
בחסידות מדובר רבות על כך שהליכתו של יעקב לחרן משולה להליכה לגלות של האומה. גם שנתו של הצדיק משולה לשינה של האומה, לייאוש ולספקנות נוכח הגלות הארוכה. הרבי מאפטא בספרו 'אוהב ישראל' מסביר שעם ישראל חושש שה' ינטוש אותו ויסתיר ממנו את פניו. חלום יעקב, בו ה' ניצב בראש הסולם, מלמד את יעקב ש"כל מקום שגלו שכינה עימהם".
בית האלוקים ושער השמים, מבין יעקב, הוא איננו מקום גיאוגרפי אלא מוכנות נפשית. ובכל מקום שישראל מצויים - אין זה כי אם בית אלוקים וזה שער השמים. המהפך שהרבי מאפטא מזהה בדבריו של יעקב, לפיו מועתק מושג גילוי שכינה מן המקום אל הנפש, כלומר מארץ ישראל אל עם ישראל, מושתת על היסוד הקבלי המופיע בזהר הקדוש הקובע כי 'לית אתר פנוי מיניה'. בלשונו של הרבי מקוצק נאמר כי 'היכן מצויה שכינה? - בכל מקום שנותנים לה להכנס'.
נערך ע"י צוות אתר התנך
לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון