אכילת ישראל מצידתם של הגבעונים היא הפעולה היחידה הזוכה לביקורת גלויה בכתוב, על כך שלא שאלו את ה'. מתברר שביקורת זו היא על הרבה מעבר לבעיית הכשרות של האוכל, והיא רומזת על בעיה הרבה יותר עמוקה בעצם כריתת הברית ובהתנהלות של המנהיגים.
"וַיִּקְחוּ הָאֲנָשִׁים מִצידם וְאֶת פִּי ה' לֹא שָׁאָלוּ" (יד).
משפט זה מביע ביקורת על מעשי ישראל בסיפור הגבעונים. האם אכן הבעיה היחידה בסיפור זה היא שאכלו מצידם??
ייתכן שיש כאן אירוניה דקה, מעין קל וחומר: אם על לקיחה מצידם של הגבעונים היה עליהם לשאול את ה', על אחת כמה וכמה שהיה עליהם לעשות כן על כריתת ברית עם גויי הארץ. לכך יש להוסיף את הלעג שיש בלקיחה החפוזה מן הצידה הישנה והלא אטרקטיבית (לחם מעופש...).
בנוסף, ניתן לראות במעשה האכילה המשותפת חלק ממעשה הברית, כפי שהיה נהוג בעת ההיא, כדברי 'מצודת דוד' (לפס' יד): "לקחו מצידם ואכלו לקיים ברית ואהבה". במקרה זה הביקורת על הלקיחה מהצידה מבלי לשאול בה' חריפה יותר, והיא נוגעת בעצם כריתת הברית.
אמנם, הכתוב לא אומר במפורש שכריתת הברית היתה טעות, אך הסיפור כולו מוצג בצורה אירונית: כבר מתחילה הקורא יודע שמדובר בתרמית, ואילו יהושע והנשיאים אינם מצליחים לגלות את התרמית, למרות ש"איש ישראל" הצביע על האפשרות הזו כבר בהתחלה! והנה, התרמית מתגלה במהירות רבה -
"וַיְהִי מִקְצֵה שְׁלֹשֶׁת יָמִים אַחֲרֵי אֲשֶׁר כָּרְתוּ לָהֶם בְּרִית וַיִּשְׁמְעוּ כִּי קְרֹבִים הֵם אֵלָיו וּבְקִרְבּוֹ הֵם יֹשְׁבִים" (טז).
אם ישראל היו מחכים רק מעט, ומבררים בצורה יסודית, הם היו מגלים את התרמית.
בנוסף, אין מעורבות של ה' במהלך הסיפור, ויותר מכך – מצוות ה' להחרים את כל יושבי הארץ נזכרת רק בפי הגבעונים עצמם, דבר המרמז על כך שישראל לא קיימו את צו ה'.
ההערה "ואת פי ה' לא שאלו" (יד) קובעת שניתן היה לחסוך את המחדל והכישלון אם אך היו שואלים בה', או אם בני ישראל היו משתהים מעט ומבררים את זהותם של הגבעונים.
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך
לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון