ה' נשגב אך גם מעורב

בניגוד למתן תורה, בו הקב"ה יורד לתוך עולמנו, הרי שמראותיו של ישעיהו הינם כששכינה במקומה והאדם עולה למרום. המראה אותו הוא רואה מתייחס לנקודה זו: "ואראה את ה' יושב על כסא רם ונשא ושוליו מלאים את ההיכל".
ראשית, עצם הראיה היא פרדוקסאלית שהרי כיצד ייתכן לאדם לראות את מה שמעבר להשגתו? לכן הגמרא אומרת שהראיה הייתה עמומה ולא בהירה ( "באספקלריא שאיננה מאירה").
שנית, הקב"ה רם ונשא ונמצא מעל לכל, אך הוא יושב על כסא שהינו ביטוי להתגלות כבוד שכינתו אלינו. יתר מכן, "שוליו מלאים את ההיכל"! אם הכסא מציין את הכבוד הנגלה אלינו כרם ונשא ומעבר לתפיסתנו, הרי ששוליו מלאים את ההיכל, ומעורבים בעולמנו. והנה, מעורבות זאת הינה ביטוי להשגחתו ומעורבותו בעולמנו אך גם היא איננה חסרת מתח, שהרי אם הקב"ה ממלא את ההיכל אזי לא נותר מקום לאף יצור אחר להשתלב ולתפוס את מקומו שהרי שולי גלימתו של מלך מלכי המלכים מונעים משאר היצירה קיום עצמאי והכל נתפס כביטוי של כבודו יתברך. יש כאן מתח מובנה שלעולם לא יתיישב לחלוטין.
בזאת הגענו לפסוק המרכזי: "קדוש קדוש קדוש ה' צבאות מלא כל הארץ כבודו". ניתן להבין שהפסוק בא לציין ולהדגיש הדגשה אחר הדגשה את רוממותו ונשגבותו של הקב"ה שהוא מעבר לעולם החומר והטומאה.
לפי זה, המשך הפסוק - "מלא כל הארץ כבודו" - הוא הנגדה, ובא לציין את המתח המובנה שהצבענו עליו קודם, שהקב"ה נשגב ומרומם מן העולם אך מעורב בו. תחילת הפסוק מתייחסת לקב"ה ולקדושתו שהיא מעבר לעולם ואילו סופו דן על הכבוד. כפי שהסבירו חכמי ישראל שבימי הביניים, הכבוד הינו ביטוי חיצוני הנגלה לעינינו, המשקף את האלוקות עבורנו כבבואה מסוימת, אך איננו הדבר עצמו.
משל למה הדבר דומה, לבגדיו או ביתו של האדם. בגדיו של אדם הם סימן היכר חיצוני שיש בו מביטויי הפנימיות אך אינם האדם עצמו. מעין זה הוא הכבוד המדובר כאן ובנביאים נוספים. הוא איננו עצמותו של הקב"ה אלא דבר נברא הנגלה לעיני הנביא ומאפשר לנו להכיר את תאריו ודרכי פעולתו של הקב"ה.

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון