ה' בעזך ישמח מלך

א. חלוקת המזמור: המזמור נחלק לשני חלקים. החלק הראשון (ב-ח) עוסק בברכת ה' למלך הבוטח בה' והחלק השני (ט-יד) עוסק בהכרעת אויבי המלך. המזמור כולו עטוף באינקלוזיו (=מסגרת): תחילתו "ה' בעזך ישמח מלך" (ב) וסופו "רומה ה' בעזך" (יד). 

ב. בחלק הראשון יש מילים רבות שחוזרות על עצמן: ישמח/בשמחה (ב, ז); ישועתך (ב, ו); נתתה לו (ג, ה); ברכות (ד, ז); תשית/תשיתהו (ד, ז).
בחלק השני יש שני בתים: הבית הראשון בפסוקים ט-י והבית השני בפסוקים יא-יד. שני הבתים עוסקים במפלת האויבים על ידי המלך, ובמשפט האחרון שבכל בית יש פנייה לה': "ה' באפו יבלעם" (י) / "רומה ה' בעזך" (יד).

ג. שם ה' נזכר ארבע פעמים במהלך המזמור: פעמיים בחלק השני, ובפתיחת החלק הראשון ובסיומו, מה שיוצר מעין אינקלוזיו לפסקה ("ה' בעזך ישמח מלך...כי המלך בטח בה'"; ב-ח).

ד. בחלק הראשון של המזמור (ב-ח) ההתייחסות אל המלך היא בגוף שלישי: "ישמח מלך... מה יגיל... נתתה לו..." ואילו בחלק השני של המזמור (ט-יד) הפנייה למלך היא בגוף שני: "תמצא ידך... ימינך... פניך" ועוד. השינוי הזה ודאי קשור לנושאים השונים של חלקי המזמור. החלק הראשון עוסק בברכת ה' למלך, ולכן המשורר פונה בדבריו אל הקב"ה ומדבר על המלך. החלק השני עוסק כאמור במלך ואויביו, כמעט ללא אזכור של הקב"ה ולכן יש בו פניה ישירה אל המלך. מסתבר ששני החלקים האלו משקפים היטב את עניין ההשגחה והגמול הניתן לבוטח בה'. מלך שבוטח בה' ("כי המלך בטח בה'"; ח) – ה' מסייע בידו לנצח את אויביו כפי שמתואר בחלק הראשון. אך בניגוד אולי למחשבה הבסיסית ה' לא יפעל עבור המלך בצורה גלויה. למראית עין מי שפועל הוא המלך וה' מלווה אותו ופועל יחד איתו כפי שמתואר בחלק השני ("תשיתמו כתנור אש (=המלך)... ה' באפו יבלעם"; י).