ה' איש מלחמה

כיצד מתיישבת זהותו של ה' כ"איש מלחמה" (ט"ו, ג) עם הנהגת ה' החותרת לשלום, עם שנאתו לשפיכות דמים ועם הקביעה האלוקית כי "בצלם אלוקים ברא אותו" (בראשית א', כז)? כיצד ניתן להכיל סתירה זו?
נדמה ששני ההקשרים הסמוכים ליציאת מצרים נותנים מענה לסתירה זו.
המלחמה הכוללת שהכריז ה' על פרעה מלך מצרים, על כל הכוחות המסמלים את שלטונו העוצמתי, המלחמה בנילוס מקור כוחה של מצרים, באלילי מצרים ובסמליה ולבסוף הטבעת עוצמתו וגאוותו הצבאית של פרעה - "סוס ורוכבו רמה בים" (ט"ו, א) נועדה בראש ובראשונה לשחרר את עמו ישראל מעול העבדות למצרים הרודנית. אבל מטרה נוספת של הסיפור, כך אנו למדים, היא לפרסם לעולם כולו ולכל הדורות את המלחמה של ה' בסמלי הגאווה האנושית, בהחשבה העצמית המופרזת של פרעה - "כֹּה אָמַר אֲדֹנָי ה' הִנְנִי עָלֶיךָ פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם הַתַּנִּים הַגָּדוֹל הָרֹבֵץ בְּתוֹךְ יְאֹרָיו אֲשֶׁר אָמַר לִי יְאֹרִי וַאֲנִי עֲשִׂיתִנִי"  (יחזקאל כ"ט, ג). לאורך ההיסטוריה פעלו מעצמות אדירות ששליטיהן הפגינו גאווה וביטחון עצמי מופרז, שבדרך כלל הופגן כנגד נתינים ועמים שכנים ומשועבדים. "ה' איש מלחמה", ה' נלחם בגאווה ולמען החירות של הנרמסים תחת שלטונות אלו. 
אולם ישנה מלחמה נוספת, גדולה ונחושה, בסמוך ליציאת מצרים. זוהי המלחמה בעמלק.
ההתחייבות של ה' למחות את זכר עמלק בספר שמות לצד המצווה הטוטאלית לישראל למחות את זכרו של עמלק בספר דברים. מלמדת על עיקרון שלמרבה הצער, מאתגר מפעם לפעם בהיסטוריה האנושית ובדגש על סיפורו של עם ישראל. 
אכזריותו של עמלק: "ויזנב בך כל הנחשלים אחריך" (דברים כ"ה, יח), הפגיעה שלו בחלשים, בילדים, בזקנים ובאנשים במיטותיהם, כשהם ללא יכולת להילחם, נוגדת את עקרונות המלחמה משחר האנושות ועד ימינו. 
כשעמים תוקפים אחד את השני מסיבות שונות, למרבה הצער, זהו נוהג אנושי. קשה ומצער אמנם, אבל מקובל כנוהג שבעולם. אבל פגיעה של הרואים עצמם כלוחמים, המחזיקים כלי נשק בידם ומפעילים אותם כלפי ילדים וזקנים חסרי מגן, שאינם מסוגלים להילחם, כפי שנהגו הנאצים יימח שמם, היא תפיסה ומציאות שאלוקים נלחם בה משחר ההיסטוריה היהודית. 
מלחמתו של ה' ודווקא על ידי ישראל היא מלחמה מוסרית וצודקת. בימי השואה העם היהודי שהגיע לחולשתו הגדולה ביותר לא היה מסוגל להילחם במכונת הרוע הזו. אולם כיום, כשיש בידי ישראל, צבא מן הטובים והמוסריים בעולם, מצווה עליו להילחם מלחמת חורמה בהשקפות מעין אלו. והעובדה המעניינת יותר מכל היא, שכנגד רוע כל כך בולט, ישנו קונצנזוס ישראלי מן הקצה אל הקצה.
א-לוהי השלום הוא גם א-לוהי המלחמה כנגד הרוע האנושי, הפוגע בחלשים. "תמחה את זכר עמלק מתחת השמים - לא תשכח" (דברים כ"ה, יט).