התרוננות נעורים בעבודת ה'

"לַמְנַצֵּחַ עַל מוּת לַבֵּן" (א) - הרבה קולמוסים נשתברו על כותרת מוזרה זו של מזמור ט' בתהילים: מיהו אותו בן שעל מותו מקונן דוד כביכול?

רש"י מביא בפירושו הראשון שתי הצעות: "יש פותרין על מות אבשלום... ויש פותרין על מות נבל הכרמלי (בשיכול אותיות)". וב'דעת מקרא' מוסיף עמוס חכם: "ויש אומרים על מות הילד הראשון שנולד לדוד מבת שבע".

אך אין הדעת נוחה מפירושים אלה, וכבר מציין רש"י בחן לשונו: "ואין במזמור עדות וזיכרון - לאמץ זה הפתרון". יתר על כן: הפסוקים הסמוכים לכותרת המזמור מעידים בבירור שלא קינה לפנינו אלא שיר הלל וניצחון:
"אוֹדֶה ה' בְּכָל לִבִּי, אֲסַפְּרָה כָּל נִפְלְאוֹתֶיךָ.
אֶשְׂמְחָה וְאֶעֶלְצָה בָךְ, אֲזַמְּרָה שִׁמְךָ עֶלְיוֹן.
בְּשׁוּב אוֹיְבַי אָחוֹר, יִכָּשְׁלוּ וְיֹאבְדוּ מִפָּנֶיךָ" (ב-ד).

לפיכך נראה שהביטוי עַל-מוּת אין כוונתו להורות על מותו של מאן דהו אלא לפנינו מילה אחת: ״עלמות״, וכך כותב רש"י בפירושו השני: "וראיתי במסורה הגדולה שהיא תיבה אחת שהרי חבר לה: "הוּא יְנַהֲגֵנוּ עַל-מוּת" (תהילים מ"ח, טו)".

ומוסיף רש"י: "עַל-מוּת - על שם כלי שיר שמו 'עלמות' כמו שנאמר במזמור מ"ו: "לַמְנַצֵּחַ לִבְנֵי קֹרַח עַל עֲלָמוֹת שִׁיר" (אמנם שם הניקוד עֲלָמוֹת וכאן עַל-מוּת, אך הדמיון עדיין רב).

ועתה ראה גם ראה: בספר דברי הימים א' (בפרק ט"ו) מסופר, כי בשעה שמעלה דוד את ארון הברית לעיר דוד הריהו מעמיד את המשוררים בכלי שיר "לְהָרִים בְּקוֹל לְשִׂמְחָה", ובפירוט כלי השיר לא נפקד מקום ה'עלמות': "בִּנְבָלִים עַל עֲלָמוֹת" (שם, כ).

והנה אחד הלווים המנויים שם כשוערים ומשוררים - שמו בן, ככתוב "זְכַרְיָהוּ, בֵּן וְיַעֲזִיאֵל" (שם, יח). ואפשר שהשם בֵּן הוא הוא אף כינוי מקוצר לשם בְּנָיָהוּ, שעליו נאמר במפורש: "... וּבְנָיָהוּ - בִּנְבָלִים עַל עֲלָמוֹת" (שם, כ).

והרי לנו אפוא פירוש פשוט לכותרת שלפנינו: "לַמְנַצֵּחַ עַל-מוּת לַבֵּן" - דהיינו:  למנצח על כלי הנגינה "עלמות" ושם המנגן - "בֵּן".

אמנם האבן עזרא בפירושו לתהילים מביא פירוש זה, ודוחה אותו בשל הפיסוק לַבֵּן (בפתח) ולא לְבֵן (בשווא). אך ניתן להשיב שהניקוד יוצא הדופן לַבֵּן, מגמתו להדגיש, שאין המדובר במילה הכללית בֵּן אלא באדם הידוע בשמו - בֵּן.

ועם זאת, דומה שהשם המשותף "עֲלָמוֹת" - גם לכלי שיר וגם לבנות הנעורים, אומר דרשני. ויפה מציין עמוס חכם ב'דעת מקרא': "ואפשר שהוא מלשון עלמה - נערה, כלומר קול דומה לקול נערה, וניקודו על מוּת על משקל מלכוּת".

ובעקבותיו נבקש להוסיף, שלא רק בצלילי קולה ניכרת העלמה אלא גם במחולותיה וקצב פעמיה, כדרך שמצינו בתהילים ס"ח, כו: "בְּתוֹךְ עֲלָמוֹת תּוֹפֵפוֹת" (נערות מכות בתוף), בדומה למרים הנביאה - המכונה בעצמה - עלמה (שמות ב', ח) ויוצאת בשירת הים בתוף ובמחולות.

המילה "עֲלָמוֹת" - בין ככלי נגינה ובין כשם עצם מופשט, באה אפוא לבטא התרוננות נעורים, וכך מצינו בויקרא רבה (יא, ח) על הפסוק "הוּא יְנַהֲגֵנוּ עַל-מוּת" (תהילים מ"ח, טו): "בזריזות - כאלֵין עולמתא (כאותן עלמות) דכתיב: "בְּתוֹךְ עֲלָמוֹת תּוֹפֵפוֹת" (תהילים ס"ח, כו)".

ויהי רצון שנזכה למידה גדולה זו של זריזות והתרוננות נעורים בעבודת ה' יתברך - כדברי הרמח"ל ב'מסילת ישרים', בביאור חלקי הזריזות - ויתקיים בנו מקרא שכתוב: "נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בָּךְ" (שיר השירים א', ד).

באדיבות אתר 929