מזמור קי"א עוסק בחלקו הראשון במעשי ה' בבריאה ובהשגחתו על בריותיו ובחלקו השני ב'מעשיו' בתורה ובפעילותו בקורות עם ישראל, אך מהי הזיקה המהותית הקיימת בין התחומים ומה היחס בין שתי המחציות של המזמור?

 

'הבריאה' ו'התורה' הן שני תחומים מובהקים שבהם ניתן לאדם להיפגש עם מעשיו של ה' בעולמו יום יום, ולהסיק מהם על גדולתו של עושיהם. וכבר הוקדש לשני התחומים הללו מזמור שלם בספר תהילים - מזמור י"ט: הוא פותח בפסוק "השמים מספרים כבוד א-ל, ומעשה ידיו מגיד הרקיע" (י"ט, ב), ואילו מחציתו השנייה פותחת בפסוק "תורת ה' תמימה משיבת נפש, עדות ה' נאמנה מחכימת פתי" (שם, ח).

הקשר בין מעשיו של ה' בבריאה ל'מעשיו' בתורה בא לידי ביטוי כפול במזמורנו: ראשית, את שני סוגי המעשים הללו מלווה סדרה של תארים בשבחם של אותם מעשים: מעשי ה' בבריאה – גדולים, דרושים, הוד והדר (- יש בהם). מעשי ה' בתורה - אמת ומשפט הם, נאמנים, סמוכים, עשויים באמת וישר. שנית, הן מעשי ה' בבריאה והן מעשיו בתורה מתוארים כעומדים לעד: "וְצִדְקָתוֹ עֹמֶדֶת לָעַד" (ג), "סְמוּכִים לָעַד לְעוֹלָם" (ח). נצחיותם זו של מעשי ה' בשני התחומים הללו נובעת מן הברית שנכרתה על כל אחד מהם, שאף היא "לעולם".

השגחת ה' על בריותיו, המתוארת במחצית הראשונה, ופעילותו בקורות עם ישראל, המתוארת במחצית השנייה אף הן שני תחומים שקיימת ביניהם זיקה מהותית: בשני התחומים הללו מתגלה יחסו הרחום של ה' אל בני האדם, ומתגלה השגחתו עליהם.

נמצא שהמחצית השנייה של המזמור, בהתרכזה בשבח ה' על פעולותיו בקרב ישראל, מרוממת את המחצית הראשונה. היא עוסקת בתחומים דומים לאלו שבהם עסקה המחצית הראשונה אך מרוממת אותם: הבריאה הפיזית, המתוארת בראשונה, מתרוממת אל התיאור של התורה - המקבילה הרוחנית של הבריאה, והמעניקה משמעות לקיומה; תיאור ההשגחה הא-לוהית על כלל בני האדם מתמקד במחצית השנייה בתיאור ההשגחה על עם ישראל הבאה לידי ביטוי מובהק בקורותיו של עם זה.

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון

את המאמר ניתן למצוא גם בספר "עיונים במזמורי תהילים" בהוצאת ידיעות ספרים