התקדמות הדורות

מצוות התורה בפרק כ"ב ב'תרגום' ללשון ישראלית מתחדשת:

א. (ג-ד) "לא תוּכַל לְהִתְעַלֵּם" בדרך מהשבת אבֵדה, ולא מסיוע לנהג של רכב תקוע (ראו 'קיצור הלכות דרכים' באתר שלי) – חובה לא רק להזעיק מד"א, משטרה, מכבי-אש או גרר, אלא גם לעזור לו להניע, להחליף גלגל או לאסוף מטען חיוני. כמובן, חובה להישמר מסכנת רכב חולף, לרדת מהכביש, להציב תמרורי אזהרה ואור.

ב. (ח) "מַעֲקֶה לְגַגֶּךָ" זו דוגמה להסרת מכשולים בבית ובדרכים, מעקות בטיחות, וכדו'. בחוצות ובדרכים החובה מוטלת על מנהיגי הציבור, וכך נאמר בגמרא (מועד קטן ה עמוד א) וברמב"ם (ספר המצוות, קפ"ד ורצ"ח).

ג. (יג-כז) "...לא מָצָאתִי לְבִתְּךָ בְּתוּלִים"; "נַעֲרָ בתולה מְאֹרָשָׂה לאיש"; מנהג החברה בימים ההם היה לְאָרֵשׂ נערה לאיש עוד בבית אביה, בקידושין גמורים (שלא יוכל האיש להתחרט). והיא כבר אסורה לכל אדם כמו אישה נשואה, בעודה יושבת בבית אביה, מכינה מצעים לבית החדש שהחתן המיועד בונה להם באותו הזמן. בין הקידושין לנישואין היו חולפים בדרך כלל 12 חודש. רוב הצרות שבפרק צמחו מתקופת המתנה זו, מלאת הציפיות והחשדות.

ברוך השם שחלק מחכמתו לגאוני תורה מלפני כ-1300 שנה, שביטלו את ההמתנה הזאת, איחדו את הקידושין עם החופה והנישואין לטקס כפול, מוכר ויפה, וחסכו להם ולנו צרות צרורות – אין עוד אצלנו 'נערה מאורשה' מקודשת לאיש, והיא יושבת בבית אביה, ברוך השם. ממילא אין עוד 'טענת בתולים', ולא דיני סקילה.

בדרכים כאלה של חוכמת ההלכה, אני מייחל ליום שלא תהיינה עוד עגונות ומסורבות גט, אפילו לא אחת, כאשר חכמי ההלכה יפעלו בדרכים יצירתיות ומוכרות, שה' נטע בחוכמת התורה.

באדיבות אתר 929