התמודדות מנקודת מבט עליונה

מזמור ל"ו הינו מן המופלאים בספר תהילים: ראשיתו בנאום דמגוגי שנושא היצר הרע בקרב לבו של דוד המלך, במגמה למושכו ברשתו. הֶמְשֵׁכו, בנסיקה מפתיעה למרומי שמים לחוויות עליונות, וסיומו, בהתמודדות מחודשת עם פיתויי היצר הרע מאותה נקודת מבט עליונה.

דווקא המעברים הבלתי צפויים במזמור זה, משווים לו את אופיו הדרמטי ומחייבים אותנו להעמיק בקשר הפנימי הבא לידי ביטוי בניגודים שביניהם.

בחלקו הראשון של המזמור בפסוקים א-ה, מתאר דוד המלך בצורה חיה ומוחשית כיצד מבקש היצר הרע השרוי בלבו, לפתות אותו צעד אחרי צעד עד עמקי שאול. פסוקים אלה מלמדים אותנו שפעמים רבות אותם רשעים שכנגדם מתמודד דוד במזמורי תהילים, אינם אלא אילוסטרציה חיצונית ליצר הרע הטמון בחובו, ודומה שאין בכל ספר תהילים המחשה כה חדה לכך כמו בפרק זה.

שימו לב לביטויים המתארים את היצר הרע כנחש ערום וארסי המפתה את האדם כאותו נחש בגן עדן:
"נְאֻם פֶּשַׁע לָרָשָׁע בְּקֶרֶב לִבִּי
אֵין פַּחַד אֱלֹהִים לְנֶגֶד עֵינָיו.
כִּי הֶחֱלִיק אֵלָיו בְּעֵינָיו
לִמְצֹא עֲוֹנוֹ לִשְׂנֹא.
דִּבְרֵי פִיו אָוֶן וּמִרְמָה,
חָדַל לְהַשְׂכִּיל לְהֵיטִיב" (ב-ד).

והוא איננו מרפה מן האדם לא ביום ולא בלילה:
"אָוֶן יַחְשֹׁב עַל מִשְׁכָּבוֹ
יִתְיַצֵּב עַל דֶּרֶךְ לֹא טוֹב,
רָע לֹא יִמְאָס" (ה).

עתה, היינו מצפים שכנגד היצר הרע יעמיד דוד "סוללה ארטילרית" של טיעונים אשר ימחישו בדרך של "יראת העונש" מה עונשו של החוטא ועד כמה יש להיזהר מפני היצר הרע.

ברם ללא כל התראה מוקדמת מתעלם דוד מפיתויי היצר הרע, ונוסק בפסוקים ו-יא מעלה מעלה לתאר את חסד ה' המאיר בעולמות העליונים:
"ה' בְּהַשָּׁמַיִם חַסְדֶּךָ אֱמוּנָתְךָ עַד שְׁחָקִים.
צִדְקָתְךָ כְּהַרְרֵי אֵל מִשְׁפָּטֶךָ תְּהוֹם רַבָּה,
אָדָם וּבְהֵמָה תוֹשִׁיעַ ה'" (ו-ז).

הקורא דברים אלה לפי תומו, סבור במבט ראשון שלפניו פסוקים שאינם קשורים כלל לנאום היצר הרע שקדם להם, והם לקוחים מפרק אחר של ערגה וכיסופים לה' יתברך.

ברם זהו עומק סודו של פרק זה: דוד המלך אומר כביכול ליצר הרע בסגנונו של ר' נחמן מברסלב:
איני רוצה ואולי אף איני יכול "להיכנס עם פיתויי בטוען ונטען" (ספר המידות, ניאוף). חושש אני שלא אוכל לעמוד בכך ובכל מקרה לא אוכל להתחמק מהרפש שטיעונים אלה יטילו בי. לעומת זאת אני מבקש ליטול פסק זמן ולברר לעצמי מה באמת טוב לי ומה האלטרנטיבה שניתן להציב כנגד 'עולם התענוגות' שאתה מציע לי כאן ועכשיו.

ואז פונה דוד כלפי מעלה וקורא מעומק נשמתו: "ה' בְּהַשָּׁמַיִם חַסְדֶּךָ" (ו)... וכל הטועם את טעם שפת הקודש חש שה-ה של "בְּהַשָּׁמַיִם" עולה גבוה מעל גבוה יותר מכל מה שיכולים לבטא במקרא השמים ושמי השמים.

שם - "בְּהַשָּׁמַיִם" - מגלה דוד את הררי האל הגבוהים ואת התהום הרבה של צדק ומשפט.

שם זוכה הוא לטעום מהחדווה שבה שרוי האדם החוסה תחת כנפי השכינה:
"מַה יָּקָר חַסְדְּךָ אֱלֹהִים, וּבְנֵי אָדָם בְּצֵל כְּנָפֶיךָ יֶחֱסָיוּן" (ח).

ושם זוכה הוא לרוות מדשן בית ה' ולטבול בנחל העדנים שאין דומה לו בכל החיים הירודים שבעולם הזה:
"יִרְוְיֻן מִדֶּשֶׁן בֵּיתֶךָ וְנַחַל עֲדָנֶיךָ תַשְׁקֵם" (ט).

ומתוך כך זוכה הוא לעלות לפסגת הדבקות:
"כִּי עִמְּךָ מְקוֹר חַיִּים בְּאוֹרְךָ נִרְאֶה אוֹר" (י).

ונפשו יודעת מאוד כי אין אור וטוב כמקור חיים זה ואליו ראוי לייחל ולבקש:
"מְשֹׁךְ חַסְדְּךָ לְיֹדְעֶיךָ וְצִדְקָתְךָ לְיִשְׁרֵי לֵב" (יא).

עתה, ודווקא עתה, מתוך אותה נקודת מבט עליונה שלה זכה, יכול דוד להתבונן מלמעלה למטה אל פיתויי היצר הרע, ולהבין עד כמה עלוב ותפל אותו נאום דמגוגי שבפיו של היצר הרע שביקש להשפילו ב"רֶגֶל גַּאֲוָה" (יב), בהשוואה לאור החיים ונחלי העדנים שבהם הוא שרוי.

מאותה נקודת מוצא בכוחו של דוד לרמוס עתה את היצר הרע כתולעת ארסית ובזויה ולקרוא כלפיו בעוז:
"אַל תְּבוֹאֵנִי רֶגֶל גַּאֲוָה וְיַד רְשָׁעִים אַל תְּנִדֵנִי.
שָׁם נָפְלוּ פֹּעֲלֵי אָוֶן, דֹּחוּ וְלֹא יָכְלוּ קוּם" (יב-יג).

פרק זה אבקש לחתום בנימה אישית, הנוסכת בי אור גדול מידי יום ביומו.
פסוקים אלה מ"מַה יָּקָר חַסְדְּךָ אֱלֹהִים וּבְנֵי אָדָם בְּצֵל כְּנָפֶיךָ יֶחֱסָיוּן" (ח) ועד "מְשֹׁךְ חַסְדְּךָ לְיֹדְעֶיךָ וְצִדְקָתְךָ לְיִשְׁרֵי לֵב" (יא), אנו נוהגים לקרוא מידי יום ביומו בעת ההתעטפות בציצית לפני תפילת שחרית. ואין יפים מהם לתאר את ייעודה של מצוות ציצית ובפרט את פתיל התכלת שבה הרומז לגלי הים, לתכלת השמים ולכסא הכבוד שעֵינוֹ כ"לִבְנַת הַסַּפִּיר וּכְעֶצֶם הַשָּׁמַיִם לָטֹהַר" (שמות כ"ד, י).

ובשעה שאני אומר פסוקים אלה אני מתוודע לכוחה של מצוות ציצית להתמודד עם כל היצרים הנמוכים שכלפיהם נאמר: "וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם" (במדבר ט"ו, לט), דווקא מתוך הדבקות באור התכלת הזכה ובשמים הגבוהים.

זהו כוחו של מזמור ל"ו שכל שירי החול אינם מגיעים לקרסוליו.

באדיבות אתר 929