התלונה הקשה

המזמור הזה חולל סערה בין חכמי ספרד, כפי שהעיד ר' אברהם אבן-עזרא בפירושו:

"והיה בספרד חכם גדול וחסיד, וזה המזמור היה עליו קשה, ולא היה קורא אותו, ולא היה יכול לשמוע, בעבור כי זה המשורר ידבר כנגד השם הנכבד קשות [על הפרת הברית עם דוד], והגאון (=רב סעדיה גאון) לא הזכיר בפירושו [לתהלים] תיקון זה המזמור (=לא פתר את הבעיה), ור' משה הכהן האריך בענין זה, וחקרתי ספרו כמה פעמים ולא יכולתי להבין דברו - והנה סוד זה המזמור... על דברי האויבים שהם מחרפים ומכזבים... (כלומר, שדברי החֵרוף והגידוף במזמור הם ציטוטים מדברי האויבים), ויורה סוף דברו כי [למרות הכל] הוא מאמין בביאת המשיח [שאמר על הצוררים] "אֲשֶׁר חֵרְפוּ עִקְּבוֹת מְשִׁיחֶךָ".

הסערה הזאת אכן עולה מן המזמור, שאיננו מתאר את חורבן המקדש וירושלִַם (כמו עד ועט), אלא דווקא את הזעזוע האמוני על היעלמות בית דוד, וירידתו מהנהגת האומה, בניגוד להבטחות מפורשות ולברית ה' עם דוד וביתו. כגודל התיאור על הופעת בורא עולם בכל עוצמתו לכרות ברית עם דוד, כך גודל הזעזוע על ההסתלקות.

5 פעמים מופיעה "אֱמוּנָתֶךָ" במזמור, ועוד פעם אחת "אֱמוּנָתִי", ופירוש 'אמונה' בלשון המקרא הוא ביטחון מוחלט, ויושר, שאפשר לבטוח בו תמיד[1]. על התערערות הביטחון המוחלט צעק "אֵיתָן הָאֶזְרָחִי".

המזמור הקודם (פח) מתאר אובדן אישי, והמזמור הזה מתאר את אובדן בית דוד - יחד חותמים שני המשוררים ממשפחת זרח, הֵימָן ואֵיתָן, את ימי בית ראשון בחתימה קשה מנשוא.

באדיבות אתר 929