סיום רשימת הנחלות ברשימה של נחלת שבט דן מדגיש את ההתדרדרות: שבט יהודה פתח את ההתנחלות עם רצון חזק לכבוש ולהתנחל. שבט דן מסיים את סיפור ההתנחלות עם איבוד הנחלה שלו. 

 

הסיפור על חיפוש הנחלה של שבט דן, השבט האחרון ברשימת השבטים הנוחלים, מתאים לשמש סיום לרשימות הנחלות של השבטים. בתחילת רשימת הנחלות הופיעה נחלת יהודה, וכחלק ממנה הופיע סיפורו של כלב, המבקש לקבל את חברון כנחלה, ולהוריש משם את הענקים. רשימת הנחלות מסתיימת עם שבט דן המחפש לעצמו נחלה ומגיע לצפון לשם כך. בשני המקרים מתוארת התנהלות של שבטים אשר תובעים את נחלתם ונלחמים עליה.
אולם, הכתוב מביע ביקורת כלפי הנדודים של שבט דן, המתחזקת לאור ההשוואה לסיפור הגבורה של כלב הפותח את היחידה.
(1) הנחלה החדשה של דן לא ניתנת על ידי ה' או על ידי יהושע, כפי שרואים בסיפור כלב;
(2) נחלת שבט דן אינה ניתנת להם בזכות, אלא אדרבא, היא נלקחת מהם, ולכן הם נאלצים לחפש להם נחלה חדשה;
(3) סיפור הנדודים של שבט דן מתואר גם כחלק מסיפור פסל מיכה בספר שופטים (שופטים, י"ז-י"ח). סיפור מיכה, כמו גם הסיפור הסמוך לו, סיפור פילגש בגבעה (שופטים, י"ט-כ"א), הוא סיפור ביקורתי, אשר כל גיבוריו מתוארים באופן ביקורתי, ובכלל זה גם בני שבט דן, אשר מתנהגים בשחיתות רבה.
הנימה הביקורתית בסיפור נחלת דן קיימת גם בשימוש האירוני בביטוי: "ויצא גבול בני דן מהם..." (י"ט, מז). הפועל יצ"א חוזר פעמים רבות במהלך תיאורי ההתנחלות במשמעות של הטלת גורל: "ויצא הגורל לבני יוסף" (ט"ז, א), "ויצא הגורל השני לשמעון" (י"ט, א), "ליששכר יצא הגורל" (י"ט, יז), ואף ברשימת נחלת דן: "למטה בני דן למשפחתם יצא הגורל השביעי" (י"ט, מ). השימוש באותו הפועל במשמעות הפוכה: במקום: יצא ל..., יצא מ..., דהיינו בריחת הנחלה מידי שבט דן, הוא אירוני ומשרת את המגמה הביקורתית. לפי זה, רשימת שבט דן חותמת את רשימות כל השבטים המתרפים, כדי להראות שהשבט האחרון שנחל נותר ללא נחלתו ואיבד אותה.

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון