הקבוצה שסבבה את מנשה חשבה את דרך חזקיהו כסיבה עיקרית למסע סנחריב ולחורבן לכיש וערי השפלה. והפתרון שמצאו הוליד זוועות ומאורעות קשים ביותר.

 

אחרי שצפינו בהוצאה (מזעזעת) להורג של "עֶבֶד ה'" (נ"ג), אנו קוראים את סיפור מנשה בהרחבה. הדרמה מתחילה ב'הזמנת' ("אֵתָיוּ") "חַיְתוֹ שָׂדַי" לעימות חזיתי עם "חַיְתוֹ בַיָעַר" (נ"ו, ט). הצופים שחייבים להזהיר - "עִוְרים", כלבי השמירה אוהבים לנמנם, וכלבי התקיפה* "עַזֵי נפש לא ידעו שָׂבְעה" (שם, י-יא). ה"רֹעים" (=המנהיגים) "לדרכם פָּנוּ, איש לבִצעוֹ" (שם), הנהנים מהמצב ואלה שהרימו ידיים - שותים ומשתכרים, והוזים הזיות על "יום מחר גדול יֶתֶר מאד" (שם, יב).

ובינתיים, "הצדיק אָבָד, ואין איש שָׂם על לֵב", "ואנשי חסד" מֵתים וינוחו בשלום "על מִשְכְּבוֹתָם" (נ"ז, א-ב) – הם כבר לא יראו את המשך הזוועה. 
מהן הזוועות? זנות פולחנית ועבודת אלילים נתעבת בכל בית, אחרי "הדלת והמזוּזה". ושיא התועבה – המוֹלֶך – "שֹׁחטֵי הילדים בַּנחלים תחת סְעִפֵי הסלעים" (ג-ח).

באותו הזמן, מלך יהודה מקבל מתנות יקרות ("וַתָשֻרי לַמֶלֶך בַּשֶמֶן"; ט), מנהל פוליטיקה אזורית ("וַתְשַלחי צירַיִךְ עד מֵרָחֹק"; שם), ודואג להישרדות תחת שליטה אשורית ("וַתַשפּילי עד שְאוֹל"; שם).

כאן חבוי המפתח למאורעות הקשים – הקבוצה שסבבה את מנשה (כמו חבורת אחז בשעתו), חשבה את דרך חזקיהו כסיבה עיקרית למסע סנחריב ולחורבן לכיש וערי השפלה. לפיכך ראו כצו ההישרדות את ההשתלבות במרחב הפוליטי והדתי. מי שהיה מזוהה עם המדיניות והדרך של חזקיהו נחשב לאויב הממלכה.

ישעיהו ותלמידיו נאבקו נגד עבודת האלילים הגסה שהתפשטה בירושלים, נרדפו על נפשם, עונו קשות והוצאו להורג. "וגם דם נקי שפך מנשה הרבה מאד עד אשר מִלֵא את ירושלם פֶּה לָפֶה, לבד מחטאתו אשר החטיא את יהודה לעשות הרע (=עבודת אלילים) בעיני ה'" (מלכים ב כ"א, טז).

_____________________

* משטרות דיכוי השתמשו תמיד בכלבי תקיפה אכזריים.

באדיבות אתר 929