לאחר חורבן ארם וישראל יבואו עמים רבים לבזוז את שדות ישראל וייעלמו. האיזור שהיה פורח יהפך לשממת יער וקוצים. המעטים שישארו ללא כל יביטו סוף סוף כלפי מעלה, יפסיקו לבטוח באדם וישענו רק על ה'.
ב"משא דמשק" חוזרים לקואליציה של רצין ופקח (פרקים ז' ו-ח'). רצין השתלט לזמן קצר על עבר הירדן המזרחי עד אילת, ולכן לא רק דמשק תוּסַר "מֵעיר והיתה מְעי מַפָּלה" (בידי האשורים), גם בערי מואב תתחולל בריחה המונית: "עֲזֻבוֹת עָרֵי עֲרֹעֵר, לעדרים תהיינה", וממלכת ישראל תקוצץ: "ונִשְבַּת מִבצָר מאפרים וממלכה מדמשק" (י"ז, א-ג).
בעקבות הקריסה של ארם דמשק, יחד עם קריעת הגליל והגלעד משומרון ונטישת ערי מואב, יבואו "המון עמים רבים" בפְּשִׁיטוֹת בוזזים "כִּשׁאוֹן מים רבים", יסתערו, וייעלמו (י"ז, יב-יד).
"לעֵת ערב והִנֵה בַלָהָה,
בטֶרֶם בֹּקר איננו –
זה חלק שׁוֹסֵינוּ
וגוֹרָל לבֹזְזֵינוּ" (י"ז, יד);
בתוך העזובה והשממה, מרחבי שדות יעלו קוצים, והיער יחזור ויכסה מרחבים פוריים:
"והיה ביום ההוא
יהיה כל מקום אשר יהיה שם אלף גפן באלף כסף,
לַשָמיר ולַשַיִת יהיה;
בַּחִצים וּבַקֶשֶת יבוא שמה,
כי שָמיר וָשַיִת תהיה כל הארץ"... (ז', כג-כה).
"ביום ההוא
יהיו עָרֵי מָעֻזוֹ כַּעֲזוּבַת החֹרֶש והאָמיר
אשר עָזבוּ (=נעזבו) מפני בני ישראל,
והיתה שממה...
על כן תִטְעִי נִטְעֵי נַעֲמָנים (=עצי סרק),
וּזְמֹרַת זָר (=גפן נכריה) תִזְרָעֶנוּ;
בְּיום נִטְעֵך תְשַׂגְשֵׂגי
וּבַבֹּקר זַרְעֵך תַפְריחי,
נֵד קָציר (=ערמת קוצים) ביום נחלה,
וּכְאֵב אָנוּש" (י"ז, ט-יא);
המעטים שיישארו, עם הקציר הדל והשומן שייעלם, יוכלו סוף סוף להרים מבט כלפי מעלה, לחדול מלבטוח בבני אדם, ולהישען רק על ה':
"והיה ביום ההוא
לא יוסיף עוד שְׁאָר ישראל וּפְלֵיטַת בית יעקב
לְהִשָעֵן על מַכֵּהוּ,
ונִשְעַן על ה' קְדוֹש ישראל, באמת;
שְׁאָר יָשוּב, שְׁאָר יעקב,
אֶל אֵ-ל גִבּוֹר" (י', כ-כא).
"ביום ההוא
יִשְׁעֶה האדם על עֹשֵׂהוּ,
ועֵינָיו אֶל קְדוֹש ישראל תִרְאֶינָה"... (י"ז, ז-ח).
באדיבות אתר 929