השירה האחרונה

דברי דוד "האחרֹנים" נאמרו אחרי ביסוס עיר דוד ובנייתה, עם הבטחת ה' לדוד (בנבואת נתן הראשונה, בפרק ז'), שמזרעו ישבו מלכים על כסאו, וחסד ה' לא יסור מהם. בלשון העברית המקראית, 'אחרון' הוא כל מה שבא אחרי 'ראשון', וכך נאמר על יעקב בעת סכנה - "וַיָשֶׂם את השפחות ואת ילדיהן רִאשֹנה, ואת לֵאה וילדיה אַחֲרֹנים, ואת רחל ואת יוסף אַחֲרֹנים" (בראשית ל"ג, ב).

השירה 'הראשונה' (=מהפרק הקודם), נאחזה בסופה המשיחי בהבטחת ההמשכיות לדורות - "לדוד ולזרעו עד עולם" (כ"ב, נא). והנה הרעיון המשיחי מתחזק בשירה 'האחרונה', של "משיח א-להי יעקב וּנְעים זְמִרוֹת ישראל (אשר) רוח ה' דִבֶּר בי, וּמִלָתוֹ על לשוני" (א-ב). כי המלכות שלו היא "ברית עולם", "עֲרוּכה בַכֹּל וּשְמֻרה" (ה), ואיננה דומה באמת (="כי לא כן") לאור הברכה של בוקר שמש נאה (="וּכאור בֹּקר יזרח שמש"), ולמטר שופע (=מִנֹגַהּ מִמטר, דשא מארץ") (ד), שאמנם הם ברכה לעולם, אבל הם תמיד מתחלפים ומשתנים, ואינם קבועים ונצחיים.

והנה דווקא כאן, בסוף השירה 'האחרונה', בניגוד לציפיות לישועה שלמה, וכמו במלכות דוד בשיאה, מתעוררים שוב אויבים, אנשי 'בְלִיַעַל' אשר "כְקוץ מֻנָד (=מתנדנד) כֻּלָהַם" (ה), ואי אפשר לגעת בהם ביד חשופה. אולם אנשי חילו של דוד נלחמים בהם ב"ברזל ועץ חֲנית, ובאש שָׂרוֹף יִשָׂרפוּ בַּשָבֶת (=בשלהבת)" (ז)*.

מכאן גם המשך הצורך ברשימות הגיבורים, הלוא הם גרעין המפקדים של צבא דוד, שרובם הלכו איתו מתחילת הדרך, וכל אחד מהם הקים יחידות של 'שְלֹשים' מפקדים צעירים יותר, בעוד 'השלֹשה' הם הפיקוד הבכיר.

___________________________

* פירשתי את "דברי דוד האחרֹנים", בדרכו של אבי מורי, ד"ר יחיאל בן-נון, ארץ המוריה – פרקי מקרא ולשון, עמ' 511-513

באדיבות אתר 929