לפניכם קטע מתוך דף הלימוד של "מתן על הפרק" בו תמצאו שאלות מנחות והרחבות לעיון והעמקה בפרק:
פרקנו כולל נבואה לאנשי אפרים ומנהיגיו (א-ו), וכן לראשי יהודה (ז-כב), והיא מתמקדת בביקורת חריפה על שכרותם המרובה, ועל ביטחונם ויהירותם המופרזים.
בפרק זה אנו לומדים מעט גם על התגובות של מנהיגים לנבואות הפורענות של ישעיהו על ביאת אשור, הכוללות לעג ובוז חריף.
בסופו של הפרק מופיע משל הלקוח מעולמו של החקלאי העובד את אדמתו.
א. עיינו בתיאור שכרותם של אנשי אפרים פסוקים א-ו, מהן התוצאות השליליות של השכרות בפסוקים אלה? היעזרו בניגוד בין התיאור בפסוק א: ׳עֲטֶרֶת גֵּאוּת שִׁכּרֵי אֶפְרַיִם וְצִיץ נֹבֵל צְבִי תִפְאַרְתּוֹ׳, לתיאור בפסוק ה: ׳בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ה׳ צְבָאוֹת לַעֲטֶרֶת צְבִי וְלִצְפִירַת תִּפְאָרָה לִשְׁאָר עַמּוֹ׳.
ב. ׳וְגַם-אֵלֶּה בַּיַּיִן שָׁגוּ וּבַשֵּׁכָר תָּעוּ׳ - בפסוקים ז-ח עובר הנביא לשכרותם של אנשי יהודה וירושלים. מהו מוקד הביקורת על שכרותם בפסוקים אלה? השוו לציווי לכהנים בויקרא י׳,ח-יא.
ג. המשל החקלאי של ישעיהו כולל שני שלבים: השלב הראשון (כד-כו) מתאר את חרישת הקרקע והכנתה לזריעה, והשלב השני (כז-כט) מתאר את דישת התבואה. כיצד נקשר משל זה לנבואתנו? ראו את דברי עמוס חכם (בפירוש ׳דעת מקרא׳) בסיכומו לנבואתנו:
"עיקר הלקח שבהם הוא שעבודת האדמה יש בה חכמה גדולה שלמד ה׳ את בני אדם וה׳ נוהג בעולמו באותה החכמה שלימדה לאיכרים... המשל הראשון מכוון כנגד הטענה שלדברי הנביאים אין תוצאות מעשיות. על כך עונה המשל – דברי הנביאים משולים לחרישה המכינה את האדמה לזריעה, וכך הנבואה מכינה את המעשים שה׳ עומד לעשות.... המשל השני מכוון כנגד הטענה שהנביאים חוזים פורענויות קשות ורבות, ומי יוכל לעמוד בכל הפורענויות האלה. על זה המשל עונה כי ה׳ מביא את העונש הראוי למקבל אותו ולפי כוחו לעמוד בו, כמו שהדש מבחין בין מיני התבואה השונים..."
נערך ע" צוות אתר התנ"ך
למעבר לדף הלימוד המלא מתוך התכנית "מתן על הפרק"