כיצד הצליח יהוידע לתכנן ולהוציא לפועל מהפכה צבאית מתחת לאפה של עתליה? מתברר שיהוידע שמר על קשר רציף עם השרים שנותרו עוד מימי יהושפט, והם אלו שהיו אחראים לשמירה וכן להפצת דבר המרד בעם.
כדי להבין כיצד הצליח יהוידע הכהן לתכנן ולהוציא לפועל מהפכה צבאית, מתחת לאפה של עתליה המלכה, עלינו לחזור לימי המלך יהושפט.
ספר מלכים מקצר בדברי ימי מלכי יהודה, אבל את שהוא מחסיר, משלים ספר דברי הימים. בדברי הימים ב י"ז מסופר על הרפורמות המנהליות של יהושפט. חמישה שרים ממנה יהושפט לסוב וללמד בערי יהודה - "לְבֶן חַיִל וּלְעֹבַדְיָה וְלִזְכַרְיָה וְלִנְתַנְאֵל וּלְמִיכָיָהוּ לְלַמֵּד בְּעָרֵי יְהוּדָה" (דברי הימים ב י"ז, ז). כמו כן הוא מחלק את צבאו – וכנראה גם את הממלכה – לחמישה שרי אלף: עַדְנָה הַשָּׂר, יְהוֹחָנָן הַשָּׂר, עֲמַסְיָה בֶן זִכְרִי הַמִּתְנַדֵּב לַה', אֶלְיָדָע ויְהוֹזָבָד (שם).
עתליה, עם עלותה לשלטון, החליפה את המִנהל הבכיר בקרובי משפחתה, בני שושלת עמרי, וזו הסיבה שבגללה השמידה את כל זרע הממלכה ביהודה. אולם את המנהל הזוטר, שאינם קובעי מדיניות אלא רק עוסקים בניהול השוטף, לא ראתה לנכון לשנות. וכי איזה איום יכול לצמוח ממנו? וכך המשיכו חמשת השרים הזוטרים – שרי מאה? – לסבוב בארץ שנה אחר שנה. מכיוון שענייני הדת במדינה היו שייכים ליהוידע בתוקף תפקידו ככוהן גדול - הרי שהקשר של השרים הזוטרים איתו היה רציף ושוטף.
ועל כן, כשהגיע הזמן, כינס יהוידע את חמשת שרי המאות (דברי הימים ב כ"ג, א-ב):
"וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִעִית הִתְחַזַּק יְהוֹיָדָע וַיִּקַּח אֶת שָׂרֵי הַמֵּאוֹת לַעֲזַרְיָהוּ בֶן יְרֹחָם וּלְיִשְׁמָעֵאל בֶּן יְהוֹחָנָן וְלַעֲזַרְיָהוּ בֶן עוֹבֵד וְאֶת מַעֲשֵׂיָהוּ בֶן עֲדָיָהוּ וְאֶת אֱלִישָׁפָט בֶּן זִכְרִי עִמּוֹ בַבְּרִית. וַיָּסֹבּוּ בִּיהוּדָה וַיִּקְבְּצוּ אֶת הַלְוִיִּם מִכָּל עָרֵי יְהוּדָה וְרָאשֵׁי הָאָבוֹת לְיִשְׂרָאֵל וַיָּבֹאוּ אֶל יְרוּשָׁלִָם".
אמנם בפרקנו לא נזכרת במפורש החלוקה לחמישה, אולם הסיפור מכיר אותה: "וַיְצַוֵּם לֵאמֹר זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּן הַשְּׁלִשִׁית מִכֶּם בָּאֵי הַשַּׁבָּת וְשֹׁמְרֵי מִשְׁמֶרֶת בֵּית הַמֶּלֶךְ. וְהַשְּׁלִשִׁית בְּשַׁעַר סוּר וְהַשְּׁלִשִׁית בַּשַּׁעַר אַחַר הָרָצִים וּשְׁמַרְתֶּם אֶת מִשְׁמֶרֶת הַבַּיִת מַסָּח. וּשְׁתֵּי הַיָּדוֹת בָּכֶם כֹּל יֹצְאֵי הַשַּׁבָּת וְשָׁמְרוּ אֶת מִשְׁמֶרֶת בֵּית ה' אֶל הַמֶּלֶךְ" (ה-ז).
כלומר: שליש מופקדים על באי השבת (משמרת הכהונה הנכנסת), והם גם שומרי ראשו של יואש או שומרים על הדרך מארמון המלוכה למקדש, שליש בשער "סור", שליש בשער "אחר הרצים", ועוד שתי ידות – כלומר עוד שתי יחידות - על יוצאי השבת (משמרת הכהונה המסיימת) ושמירה על בית ה'.
המקרא מעיד כי אכן הם סבבו בעם, הפיצו את דבר המרד המתקרב בין הלוויים וכינסו גם את ראשי האבות. וכך, בלא לעורר את חשדה של המלכה, פעלה רשת התקשורת ובנתה את תשתית המרד. המרד אכן פרץ בהפתעה גמורה.
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך
באדיבות אתר 929