היהודי המתבונן רואה את השגחת ה' בעולמו בכל, ויכול ביום השבת כשהוא מתפנה מטרדותיו להכריז יחד עם בעל המזמור: "טוב להודות לה'!" (ב) 

 

למזמורנו, מזמור צ"ב, כותרת ייחודית, שאין כמוה בכל ספר תהלים, והיא: "מזמור שיר ליום השבת" (א), ומפרש רש"י: מזמור שיר של נביאים (ולפי גירסה אחרת, של לויים) ליום השבת, שאומרים אותו בשבתות, והוא מדבר בעניין העולם הבא, שכולו שבת. ולפי 'מצודת דוד': המזמור הזה הוקבע לזמרו על הדוכן בשבת בבית המקדש. ואצלנו הוא נאמר כ'שיר של יום' ביום השבת, ובשחרית של שבת ב'פסוקי דזימרה' וכן בקבלת שבת!

ובאשר לתוכנו מסביר המלבי"ם בהרחבה: השיר הזה ידבר בהשגחת ה' בעולמו, שהגם שנראה לנו, בני האדם, שהכל נוהג על פי הטבע, הרי החוקיות הטבועה בטבע, על כל הניגודיות הקיימת בטבע: מים ואש, שקיעה וזריחה, צמיחה ופריחה מכאן, וכמישה ונבילה מכאן, חיים ומוות, בכל אלה - בכולם - רואה היהודי המתבונן את השגחתו של ה' והנהגתו את עולמו. גם אם לא ברור לנו ולא מודע לנו ההכרח שבחוקיות זו.

כך שאל דוד המלך והקשה: רבונו של עולם לשם מה בראת עכביש בעולמך? והקב"ה ענהו: חייך דוד שתזדקק לו ותודה לי על כך שיש עכבישים בעולם! וכאשר דוד, הנרדף על ידי שאול, מתחבא עם אנשיו במערה ושאול וצבאו מגיעים אל פתחה של מערה זו, שהיתה הופכת מלכודת מוות לדוד, שולח ה' עכביש, הטווה את קוריו, על פתח המערה. כך ששאול בטוח שאין איש במערה ואיננו נכנס אליה - ודוד מודה לאלוקיו על שברא עכבישים בעולם!

כך גם היהודי המאמין, שהתפנה מעסקיו ומטרדותיו בששת ימי השבוע, על כל הצרות והדאגות שבהם, יכול להכריז עם בעל המזמור: "טוב להודות לה'" (ב) - "ואמונתך בלילות" (ג) - לא רק בבוקר כאשר הכל נראה חיובי, מלא אור ותקווה טוב להגיד חסדך, אלא גם בלילות, בחושך באפילה ובסכנות שאני נתון בהן - גם אז אני מלא אמונתך!

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר דעת