נבואת יחזקאל מעצימה את מעמדה של השבת: בשמירתה העם מעיד ומנכיח את העובדה שה' א‑לוהיו.

 

מקום של כבוד שמור למצוות השבת בספר יחזקאל.

נראה שחידושו של יחזקאל הוא לא רק בציון השבת מספר פעמים רב יותר מאשר נביאים אחרים, אלא בכך שהוא רואה בשבת אות – ולא לבריאת העולם, אלא לקדושה המיוחדת של ישראל: "לדעת כי אני ה' אלוקיכם" (פרק כ', כ). ואכן, להיותה של השבת 'אות' מצויינים שני נימוקים ביחזקאל:

"וְגַם אֶת שַׁבְּתוֹתַי נָתַתִּי לָהֶם לִהְיוֹת לְאוֹת בֵּינִי וּבֵינֵיהֶם לָדַעַת כִּי אֲנִי ה' מְקַדְּשָׁם" (פס' יב);

"וְאֶת שַׁבְּתוֹתַי קַדֵּשׁוּ וְהָיוּ לְאוֹת בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם לָדַעַת כִּי אֲנִי ה' אֱ-לֹהֵיכֶם" (פס' כ).

הנימוק הראשון קיים כבר בספר שמות:

"אַךְ אֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ כִּי אוֹת הִוא בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם לְדֹרֹתֵיכֶם לָדַעַת כִּי אֲנִי ה' מְקַדִּשְׁכֶם" (שמות ל"א, יג),

אך הנימוק השני, על פיו השבת מעידה על כך ש"ה' א­‑לוהיכם", הינו חידוש של יחזקאל, ואין לו מקבילה בתורה. נראה כי בדרך זו מעצימה נבואת יחזקאל את מעמדה של השבת: בשמירתה לא רק שהעם משמר את קדושתו, אלא גם מעיד ומנכיח את העובדה שה' א‑לוהיו, וחילול השבת מפר עדות זאת. אלא שכבר עם נתינתה של השבת בדור המדבר, העם חילל אותה, ובכך הוא הצהיר פומבית שהוא איננו נאמן לא-לוהיו, ומעדיף לעבוד אלילים אחרים. משום כך, בנבואת יחזקאל, הנאמרת בדור החורבן, תופסת השבת מעמד מיוחד וייחודי – זוהי עדות ברורה למרחק שבין העם וא-לוהיו, שהביא בסופו של דבר לטומאת המקדש ולחורבנו. זאת גם הסיבה לכך שבנוסף להתייחסויות למקדש בפרק זה, מוזכרת השבת גם בפרקים נוספים (כ"ב, ח; כ"ג, לח) בין הגורמים לחורבן. השבת מוזכרת ביחזקאל שוב רק בפרקים העוסקים בחזון העתידי, שגם בהם עומד המקדש על תילו, ונעדרת מפרקי התקומה של יחזקאל (ל"ד-ל"ט) שלפני חזון המקדש העתידי. נראה שהסיבה לכך היא משום שקיומה של השבת כעדות לכך שה' הוא א-לוהי העם, רלוונטית רק בשעה שהעם איננו חוטא יותר ומכיר בא-לוהיו. מצב זה יתקיים רק כשהמקדש יעמוד שוב על תילו, לא בחורבנו, ולא בעת שהותו של העם בגלות. 

 

נערך ע"י צוות אתר התנך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון