הרשעים האמיתיים

איוב לא משיב במענה הזה לכתב האישום המזעזע שהגיש אליפז - זה שמור לסוף!

כהמשך רצוף לחושך המכסה אותו (כ"ג, יז) ואת העולם כולו, חוזר איוב למבט הכללי על רשעים מצליחים, אלה הדורכים באמת על יתומים ואלמנות, אביונים ועבדים, אלה שאליפז וצופר כאילו לא רואים, ושגם הא-ל הרואה הכל גם "בעד ערפל" (כטענת אליפז; כ"ב, יג), לא מתערב "בפעלם" - והשאלה הגדולה היא: למה?

מַדּוּעַ מִשַּׁ-דַּי לֹא נִצְפְּנוּ (=נגזרו) עִתִּים [לעשות דין ברשעים]?
וְיֹדְעָו [1] (=נביאים וחוזים) לֹא חָזוּ יָמָיו (=מתי יום הדין הגדול)? –
[והרשעים בינתיים] –
גְּבֻלוֹת יַשִּׂיגוּ, עֵדֶר גָּזְלוּ וַיִּרְעוּ –
חֲמוֹר יְתוֹמִים יִנְהָגוּ, יַחְבְּלוּ שׁוֹר אַלְמָנָה –
[שודדים] יַטּוּ אֶבְיֹנִים מִדָּרֶךְ, יַחַד חֻבְּאוּ (=התחבאו) עֲנִיֵּי אָרֶץ;
הֵן (=כמו) פְּרָאִים בַּמִּדְבָּר יָצְאוּ [רשעים] בְּפָעֳלָם,
מְשַׁחֲרֵי לַטָּרֶף, [אל ה]עֲרָבָה לוֹ (=לַטֶרֶף), [לשדוד] לֶחֶם לַנְּעָרִים.

[אבל אפשר שפסוק זה כבר עובר לתיאור הסבל] [2] –     
הֵן (=כמו) פְּרָאִים בַּמִּדְבָּר יָצְאוּ [אביונים] בְּפָעֳלָם,
מְשַׁחֲרֵי לַטָּרֶף, [אל ה]עֲרָבָה לוֹ (=לַטֶרֶף) [למצוא] לֶחֶם לַנְּעָרִים;
בַּשָּׂדֶה בְּלִילוֹ (=בשדה זרים) יִקְצוֹרוּ, וְכֶרֶם רָשָׁע יְלַקֵּשׁוּ (=יאספו לֶקֶש) –
[עניים ועבדים] עָרוֹם יָלִינוּ מִבְּלִי לְבוּשׁ, וְאֵין כְּסוּת בַּקָּרָה;
מִזֶּרֶם הָרִים יִרְטָבוּ, וּמִבְּלִי מַחְסֶה חִבְּקוּ צוּר!

תיאור זה של אביונים וחסרי הכל בשדות של אחרים מתאים מאד להמוני העבדים בשדות הכותנה, התבואה והמטעים במדינות הדרום באמריקה, לפני מלחמת האזרחים, ערומים בגשם ובקור, חשופים לזרמי המים, בעודם מחבקים רק את הסלעים כדי שלא יישטפו בזרם; בהמשך (אחרי פסוק אחד שחוזר לרשעים), מופיע ההמשך של סבל העבדים בקיץ, כשהם ערומים, רעבים וצמאים, בעודם קוצרים ונושאים על גבם עומרים של תבואה, ודורכים יין ושמן.

בניגוד לעבדי בית ומשפחה [3] העבדות האכזרית ביותר בכל ההיסטוריה תמיד התרחשה בשעבוד המוני - אלפים ורבבות של עבדי מכרות או שדות, והיא הייתה הרקע למאורעות ששינו את ההיסטוריה, כמו יציאת מצרים, מרידות גדולות של עבדים (ברומא ובעירק), ומלחמת האזרחים בין הצפון לדרום באמריקה.    

[חוזר לרשעים] –
יִגְזְלוּ מִשֹּׁד (=מיניקת שַד) [תינוק] יָתוֹם, וְעַל (=ועוֹלָל) עָנִי יַחְבֹּלוּ!

[חוזר לסבל עניים ועבדים, הפעם בקיץ] –
עָרוֹם הִלְּכוּ בְּלִי לְבוּשׁ, וּרְעֵבִים נָשְׂאוּ עֹמֶר;
בֵּין שׁוּרֹתָם [של זיתים] יַצְהִירוּ (=יפיקו שמן, יצהר),
יְקָבִים דָּרְכוּ וַיִּצְמָאוּ (=בעודם צמאים);
מֵעִיר [כבושה] מְתִים (אנשים) יִנְאָקוּ, וְנֶפֶשׁ חֲלָלִים (=פצועי דקירה) תְּשַׁוֵּעַ –
וֶאֱ-לוֹהַּ? –  
לֹא יָשִׂים (=לא יתערב) [לעצור] תִּפְלָה (=תועבה)!

הֵמָּה (=הרשעים) הָיוּ בְּמֹרְדֵי אוֹר (=אנשי חושך),
לֹא הִכִּירוּ דְרָכָיו [של הא-ל], וְלֹא יָשְׁבוּ בִּנְתִיבֹתָיו –
לָאוֹר יָקוּם רוֹצֵחַ, יִקְטָל עָנִי וְאֶבְיוֹן,
וּבַלַּיְלָה יְהִי כַגַּנָּב [במחתרת];
וְעֵין נֹאֵף שָׁמְרָה נֶשֶׁף (=לילה), לֵאמֹר: 
לֹא תְשׁוּרֵנִי (=לא תְזָהֶה אותי) עָיִן, וְסֵתֶר (=מַסֵכַת) פָּנִים יָשִׂים;
חָתַר בַּחֹשֶׁךְ בָּתִּים [לגזול ולהרוג],
יוֹמָם, חִתְּמוּ (=בבתים חתומים) לָמוֹ (=יסתתרו להם), לֹא יָדְעוּ אוֹר –
כִּי [פושעים] יַחְדָּו, בֹּקֶר לָמוֹ צַלְמָוֶת (=פוחדים מאור בוקר),
כִּי יַכִּיר (=יִראֶה) [בבוקר]  בַּלְהוֹת צַלְמָוֶת [אם מְזָהים אותו].

אחרי שתיאר איוב חוסר התערבות ברור של הא-ל במה שקורה בעולם בו רשעים מצליחים, וכנופיות פושעים פועלות ביום ובלילה, בגלוי ובסתר, מתחיל איוב לקלל את הרשעים ואת הפושעים, כפי שהא-ל היה צריך לקלל אותם, וכפי שאיוב מצפה ומאחל, שיקרה להם -

קַל (=נשטף) הוּא (=הרשע) עַל פְּנֵי מַיִם, תְּקֻלַּל חֶלְקָתָם בָּאָרֶץ,
[יחיה בשממה] – לֹא יִפְנֶה [לחיי ברכה] דֶּרֶךְ כְּרָמִים;
צִיָּה גַם חֹם יִגְזְלוּ מֵימֵי שֶׁלֶג, [וכך יקרה לאלה אשר] שְׁאוֹל חָטָאוּ;
יִשְׁכָּחֵהוּ רֶחֶם (=משפחה בה נולד), מְתָקוֹ רִמָּה [בקבר],
עוֹד לֹא יִזָּכֵר, וַתִּשָּׁבֵר כָּעֵץ [יבש] עַוְלָה (=רשעה);
רֹעֶה (=חי עם אשה) עֲקָרָה לֹא תֵלֵד, [וכשימות], וְאַלְמָנָה לֹא יְיֵטִיב [לה].

[ואם רשע יתאושש ויתחזק] –
וּמָשַׁךְ אַבִּירִים בְּכֹחוֹ, יָקוּם וְלֹא [גם כשלא] יַאֲמִין בַּחַיִּין;
יִתֶּן לוֹ [הא-ל, לקום] לָבֶטַח וְיִשָּׁעֵן, וְעֵינֵיהוּ [בעודו צוֹפֶה] עַל דַּרְכֵיהֶם –

[ראוי לא-ל להתערב, כדי שיראו כולם איך הרשעים] –
רוֹמּוּ מְּעַט וְאֵינֶנּוּ (=ואינם), וְהֻמְּכוּ (=והושפלו) כַּכֹּל יִקָּפְצוּן (=יֵעָקְרוּ),
וּכְרֹאשׁ שִׁבֹּלֶת [שנקטף], יִמָּלוּ (=יִבּוֹלוּ).

וְאִם [הא-ל] לֹא [מתערב] אֵפוֹ –
מִי יַכְזִיבֵנִי (=יוכל לומר שכיזבתי)?!
וְיָשֵׂם (=ומי ישים) לְאַל (=לאַיִן) מִלָּתִי?!
______

[1] אבי-מורי ז"ל (ארץ המוריה - פרקי מקרא ולשון, עמ' 281-278) פירש: 'ויודעו הצדיק לא ראה את ימיו הטובים'.
[2] כך פירש אבי-מורי ז"ל, ארץ המוריה, עמ' 275-274.
[3] ראו בפרק על העבדות בהיסטוריה, בתוך: 'מקראות' לפרשת משפטים.

באדיבות אתר 929