אברהם אבינו, משה רבנו, עמוס וגם ירמיהו - כל הנביאים היו קודם לכל נושאי התפילות למען עם ישראל, להעברת רוע הגזירה. עד שנסתמו תפילותיהם ולא נותר עוד מקום לתפילה נבואית.
התפילה הנבואית קדמה לַשליחות.
אברהם היה נביא מתפלל – "הָשֵב אשת האיש כי נביא הוא ויתפלל בַּעַדְךָ, וֶחְיֵה..." (בראשית כ', ז). ה' לא פעל להפיכת סדום, בטרם נתן לאברהם הזדמנות להגן עליה בתפילת 'עמידה' (שם י"ח, יז-לג).
ה' שמע לכל תפילות משה על ישראל – מול חטא העגל, חטא התיירים-המרגלים, קורח ועדתו. כשמשה נשאר בלי מילים, פרצה מגֵפה (במדבר י"ז, ח-יב; כ"ה, ו-ט).
עמוס (ז', א-ו) התפלל פעמיים וה' ניחם על הגזרות, ורק אז הודיע לנביא (פעמיים) שהגיע הקץ ותמו הסליחות (שם ז', ח; ח', א-ב).
ירמיהו התאמץ בכל כוחותיו למלא את ייעודו הכפול כנביא – גם להזהיר את יהודה וירושלִַם, וגם להתפלל אל ה' ולעצור את הרעה (י"ד, ז-ט, יט-כב).
"אם עֲוֹנֵינוּ עָנוּ בָנוּ – ה' עֲשֵׂה למען שְמֶךָ...
מִקְוֵה ישראל ומושיעו בְּעֵת צרה –
למה תהיה כְּגֵר בארץ, וּכְאֹרֵחַ נָטָה לָלוּן?
למה תהיה כְּאיש נִדהָם, כְּגִבור לא יוּכַל להושיע?
ואתה בקרבנו ה', ושמך עלינו נקרא –
אל תַנִחֵנוּ!
...הֲמָאֹס מָאַסתָ את יהודה?
אם בציון גָעֲלה נַפשֶךָ?
מדוע הִכּיתָנוּ ואין לנו מַרפֵּא?...
יָדַענוּ ה' רִשְעֵנוּ, עֲוֹן אבותינו,
כי חטאנו לך;
אַל תִנאַץ למען שִמךָ...
זְכֹר, אַל תָפֵר בְּריתךָ אִתָנוּ!
הֲלֹא אתה הוא ה' א-להינו וּנְקַוֶה לך..."
וכבר קראנו מספר פעמיים (ז', טז; י"א, יד; י"ד, יא-יב):
"אַל תתפלל בעד העם הזה / לטובה
ואַל תִשָׂא בַעֲדָם רִנה ותפִלה"...
כאשר חזר יהויקים לזוועות של מנשה לשפוך דם נקי, נסתמו תפילות גדולי הנביאים, ואין עוד מקום לתפילה נבואית:
"אם יַעֲמֹד משה ושמואל לְפָנַי –
אין נפשי אל העם הזה –
שַלַח מֵעל פָּנַי, ויֵצֵאוּ" ׁ(ט"ו, א);
מאז ועד היום, אנו מתפללים מאחרי מחיצה.
באדיבות אתר 929