"תחת הנעצוץ יעלה ברוש, ותחת הסרפד יעלה הדס" (יג) – האמנם כך הצמחים גדלים? נראה כי הרעיון הוא שדווקא הצרה שנראית כמעכבת את הישועה היא זו שבסוף מסייעת לה לצמוח ולפרוח.
הקב"ה מבקש לנחם את עם ישראל הנמצאים בגולה ומבטיח כי דברו לא ישוב ריקם וכל הבטחותיו עוד תתקיימנה. הן אמנם הם חטאו ומשום כך גלו מן הארץ, אולם הם עדיין יכולים לשוב אל ה', לעזוב את מעשיהם הרעים והמקולקלים ולחזור בתשובה ובכך יכופר עוונם. ממשיך הנביא ואומר כי אל לנו לבחון את ההיסטוריה והמציאות על פי ראות עיני בשר ודם כיוון שמחשבותיו ודרכי הנהגתו של הקב"ה הן נשגבות מבינתנו ואין בכוחנו להשיגן ולהבין את מהלכן.
ישעיה ממשיל את הדבר לסרפד או נעצוץ שהינם מיני קוצים, שתחתם גדלים מיני צמחים מועילים וטובים כברוש וכהדס. לעיני המתבונן מהצד נראה הכל כאבוד ומקולקל אולם באמת מתחת לפני השטח מתרחשת צמיחה ברוכה.
חז"ל (במסכת מגילה י ע"ב) דורשים את הפסוק "תחת הנעצוץ יעלה ברוש ותחת הסרפד יעלה הדס" (יג) הנמצא בסוף נבואתנו על אסתר ומרדכי שקמו תחת המן וושתי. המן וושתי נראים היו בעיני המתבונן כמובילים למצב בלתי הפיך של חורבן סופי לעם ישראל. אולם, מסתבר שהדברים מתנהלים באופן אחר לגמרי. דווקא מתוך עלייתם והצלחתם של המן וושתי הגיעה הישועה. גדולתם היא שהביאה למפלתם ולצמיחת הישועה לעם ישראל בדמות אסתר ומרדכי.