הצרה וההצלה

מזמור ל' נפתח בקריאה שהיא פועל יוצא של רגשות התודה הממלאים את לבו של הדובר "אֲרוֹמִמְךָ ה'" (ב). המזמור נחתם בהבטחה שאמירת התודה תהיה תמידית "לְמַעַן יְזַמֶּרְךָ כָבוֹד וְלא יִדּם ה' אֱלהַי לְעוֹלָם אוֹדֶךָּ" (יג). במרכזו של המזמור מופיעים תיאורים של 'צרה' - 'זעקה' - 'תשועה'. תיאורים אלה מופיעים פעמים ומחלקים את המזמור לשני בתים. בין שני הבתים מופיע פס' ז המתאר את מצבו התודעתי השגוי של בעל המזמור.

א. מרכזיותו ומשמעותו של הפס' "ואני אמרתי בשלוי בל אמוט לעולם" (ז)

מוסכם על הפרשנים שפס' ז הוא פסוק מרכזי. היעזרו במובאות בדברי הפרשנים המצוטטים להלן. מה התרחש בנקודת המעבר בין שני חלקי המזמור לפי כל אחד מן הפרשנים?

1. ראב"ע: והנכון: כאשר יקרה לבריא בגופו ובחזקתו שיחשוב שככה יהיה תמיד ולא יבוא לו חולי, שיחלש כחו.

2. י' קליין: הבית השני הוא אוטוביוגרפיה אמונית רטרוספקטיבית של המתפלל שמפרטת ומרחיבה את הנאמר בבית הראשון.

3. ה' שניר: בבית השני אלוהים מעביר את בעל המזמור שיעור באמונה עד שהוא מתקן את חטאיו.

ב. מהי הצרה שהתרגשה על בעל המזמור ומממנה הוא ניצל?

במזמור מוזכרות שתי צרות: הצלה מאויבים "וְלא שִמַּחְתָּ איְבַי לִי" (ב), ורפואה ממחלה "ה' אלוהי שוועתי אליך ותרפאני" (ג).

האם מדובר בשתי צרות או בצרה אחת? עיינו במקורות הבאים ובדברי המפרשים להלן.

1. השורש ר.פ.א. מופיע במצבים שונים של תיקון ושיקום נפשי ופיזי כגון:

מל"א י"ח,ל: "וירפא את מזבח ה' ההרוס"

ירמיהו ו',יד: "וירפאו את שבר עמי על נקלה"

תהילים ק"ג,ג: "הסלח לכל עונכי, הרפא לכל תחלואיכי"

2. רש"י: ותרפאני - היא סליחת עוון.

3. מלבי"ם: המזמור כולו יוסד לתת הודאה בחלותו ויחי מחליו.

4. המאירי: ותרפאני – רוצה לומר, מחולי צרות האויבים והטרדותיהם ורוב מלחמותיהם עמי.

(לעיון נוסף ניתן לקרוא את הפוסט מאת הרב אלחנן סמט העוסק גם הוא בשאלה זו)

למעבר לדף הלימוד המלא מתוך התכנית "מתן על הפרק"