הצלחתן של בנות צלפחד

למעשי אדם יש לעיתים קרובות משמעות הגדולה מהם עצמם. כל מנהגי הירושה כולם, בחברה הפטריארכאלית והחקלאית העומדת להתעצב בכנען, לא נועדו אלא לשמר את הזהות המשפחתית, ועליה את השבטית והלאומית. אם שם בית האב יישמר, תישמר הזהות וההזדהות איתו, יישמר הקשר הנפשי לשבט ולמבנה השבטי, ותישמר הזיקה העמוקה ללאום כולו. והנה, לראשונה, תובעות – ומקבלות – נשים את זכותן להשתתף במעשה בניית הזהות הזו, גם אם במקרי קיצון יוצאי דופן.

בשנת 1910 פורסמו כמאה חרסים שנמצאו בחפירות סבסטיה, היא שומרון, בשכבות תקופת הברזל, היא תקופת המלוכה. למעלה משישים מחרסים אלה ניתנים לקריאה, וכמעט כולם הם בעלי מתכונת קבועה: תאריך, שמות פרטיים (מקומות ואנשים), לעתים גם תכולה. חרסים אלה הם למעשה תוויות, רישומים שנערכו על ידי מנהלי המחסן, שתיעדו את מקורם, זמנם ותכולתם של פריטים במחסן הארמון, שאולי הוצמדו לכלי קיבול שהכילו מוצרים שונים. בדרך כלל מקובלת הפרשנות שמדובר בסוג כלשהו של גביית מיסים, שרוכזו במחסני הארמון.

החרסים כוללים שתי קבוצות, האחת שתאריכה הוא השנה התשיעית או העשירית, והשנייה שתאריכה הוא השנה החמש-עשרה. יש הבדלים אחדים בין שתי הקבוצות, ולענייננו חשוב שקבוצת השנה החמש-עשרה כוללת בתוכה את שמות משפחות מנשה, המוכרות לנו מספרנו, כמקור המשלוח של השמן או היין לחצר המלך: אביעזר, שמידע, חלק, אשריאל, חגלה, נעה.

שמות אלה, שמות משפחות מנשה, מייצגים למעשה מחוזות בתוך הנחלה הנרחבת של שבט מנשה (בעל הנחלה הגדולה ביותר מבין כל השבטים, כיאה לבכורו של יוסף, הבכור המועדף של יעקב). שמות בתי האב הגדולים מימי המדבר הופכים פה לשמות של מחוזות מנהליים, שאולי הגבייה נעשתה על פיהם.

לא כולם השתמרו, אבל שמות בנות צלפחד חגלה ונועה נוכחים, ואם נצרף גם את תרצה, שהייתה בירתה הראשונה של ממלכת ישראל לפני ייסוד שומרון, הרי שלפחות שלוש מהבנות זוכות לקריאת שמן על חבלי ארץ, ממש כמו דודיהן הזכרים. מן הסתם כולן זכו לזה, אלא שלא השתמרו לנו כתובות המעידות על כך.

מאבקן של הבנות הסתיים איפוא בהצלחה גדולה מששיערו וגדולה מהמשתמע מתוך המקראות. לא רק יורשות הן, אלא למעשה אמהות משפחה, מייסדות בתי אב – או שמא יש לומר בתי אם? – הנותנות, בסופו של דבר, את שמותיהן למחוזות בחבלי שבטן, למשך מאות שנים.

באדיבות אתר 929