הצהרת כורש - בימים ההם ובזמן הזה

"וּבִשְׁנַת אַחַת לְכוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס... הֵעִיר ה' אֶת רוּחַ כֹּרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס" (עזרא א', א; וכן בדברי הימים ב ל"ו, כב) -

האמנם פנה ה' אל כורש והעירו להעלות את גולי בבל ולבנות את בית המקדש? נשמע קצת אגדי, לא כן? ובכן: הכתובת הידועה בשמה: "גליל כורש" שנתגלתה ב-1879 במקדש מרדוך האל הבבלי, מעידה שכורש, אכן נתן רשות לבבלים לשוב ולשקם את מקדשם.

אמינותו של המקרא לפתע בוהקת, אולם מאבדת את כוחה באחת. פתאום מסתבר שלא רק לישראל ניתנה הצהרה שכזו, אלא כפי הנראה לעמים רבים. איזה תוקף, אם כן, יש לעדות בדבר הערת ה' את כורש?

צירוף נדיר זה שבין ממצא אפיגרפי היסטורי ובין התיעוד המקראי, מקנה הצצה נדירה לתאולגיה המקראית, המכונה בפי רבים: "הסיבתיות הכפולה". הסובלנות של המעצמה הפרסית, כמו גם האכזריות של המעצמות הקודמות לה - אשור ובבל, לא פעלה רק ביחס לישראל, היא פעלה כלפי כל הסביבה העולמית. במבט בן זמננו, שבעים שנה להקמת המדינה, ומאה שנים להצהרת בלפור (הגרסה הבריטית להצהרת כורש) יש לתפיסה זו כח אמוני מחזק במיוחד: מכל העמים והמעצמות הקדומות רק העם הישראלי שרד. ההיסטוריה חוזרת: העם הגולה והנרדף שב לארצו וקורא על הצהרת כורש בתנ"ך בשפתו שלו.
 

: מקור התמונה

Photograph by Mike Peel (www.mikepeel.net). Modifications by مانفی. 
CC-BY-SA-4.0, https://commons.wikimedia.org/w/index.php?curid=10792872