הצדק האלוקי

הנקודה המודגשת בתשובתו של א-לוהים היא שאין איוב מבין את שיווי המשקל הנפלא שבטבע, כי אין האדם יכול או מסוגל להבין זאת, וכיצד הוא רוצה להבין את הצדק הא-לוהי המקיף עולם ומלואו? איוב חושב ומשתמש במושגים של טוב ורע, שכר ועונש, צדק וחסד, כאשר בהבנת כל המושגים האלה האדם עומד במרכז.

תשובת ה' מעוררת באיוב את המחשבה שהצדק הא-לוהי הוא מושג רחב מ"הצדק" שנתפס על ידי האדם. א-לוהים אינו מדבר אפילו ברמז על כך, שאיוב חטא, שייסוריו קשורים בחטאים (לא כמו הרעים, שאינם יכולים לתאר סבל ללא חטא!) ומכך מסיק איוב שייסוריו וסבלותיו יכולים להיות "מוצדקים" לא מבחינת אותו "צדק" שהוא מבינו - צדק מבחינת הפרט, הדורש שיווי משקל בין מעשי הפרט ובין גמולו. איוב הפילוסוף, המסוגל לצאת מיישותו הפרטית, מהמסגרת המצומצמת של קיום הפרט, מבין הפעם, שייתכן צדק במסגרת רחבה יותר, אשר במרכזו אינו עומד הפרט, היחיד.

המושג צדק, שעליו מדברים הרעים בעלי האופק הצר, המוגבל, הוא מושג "אנטרופוצנטרי", במרכזו עומד האדם. גם איוב האמין, לפני מענה ה', בצדק כזה. אחרי תשובת ה' הוא מבין, שיש צדק שהוא מושג "תאוצנטרי". במרכזו עומד ה' שהוא ה"אינסוף", ושיווי המשקל הנצחי אשר האדם רק שואף להבינו, ללא סיכוי שאי-פעם יבינו.

איוב הכן, "התם והישר", נכנע לה' מבלי לפגוע ביושר ובכנות כלפי עצמו. הוא לא נכנע מתוך פחד גם לא מתוך חנופה. כניעתו היא תוצאה של שכנוע פנימי.

תשובת ה' היא תשובה לאיוב הפילוסוף, המסוגל להגיע להבנת החכמה הגדולה ביותר שאדם יכול להגיע אליה: לדעת שהוא אינו יודע!

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר דעת