הפתי, הלץ והכסיל

הדוברת בפסוקים כ-לג היא החכמה עצמה הנקראת "חכמות". היא מוכיחה את הנבערים מדעת: הפתיים, הלצים, והכסילים הדבקים בקלקלתם לא מאונס אלא מרצון. הם אוהבים וחומדים את מומם ושונאים את רפואתו. הנחת החכמה הדידקטית היא שניתן לאדם לשנות את דרכיו ואת מידותיו, ואם איננו משנה אותם הרי זה מרצונו החופשי. הפתיות, הלצון, והכסילות אינן מומים מולדים או תורשתיים חשוכי מרפא כי אם ניתנים לתיקון. השקט והביטחון האמיתיים באים לא מהתעלמות מהחכמה, כדרך הפתאים, הלצים והכסילים אלא משמיעה והקשבה לחכמה. הנאום נפתח בלשונות של השמעת קול (תרנה, תתן קולה, תקרא, תאמר) ונחתם בלשון שמיעה, כאילו הקולות נקלטו ונתקבלו.

החכמה פונה לפתי, ללץ ולכסיל. מי הם שלושת הטיפוסים הללו?

1. הפתי מוזכר בספר משלי 14 פעמים. הוא גזור משורש פת"ה שמשמעותו שידל ושכנע. הוא אדם חסר חכמה, ומתברר שהפתי נתון להשפעות חיצוניות לטובה ולרעה. עיינו בפסוקים הבאים בספר משלי:

פרק ט': (ד) מִי פֶתִי יָסֻר הֵנָּה חֲסַר לֵב אָמְרָה לּוֹ.

פרק י"ד: (טו) פֶּתִי יַאֲמִין לְכָל דָּבָר וְעָרוּם יָבִין לַאֲשֻׁרוֹ.

פרק י"ט: (כה) לֵץ תַּכֶּה וּפֶתִי יַעְרִם וְהוֹכִיחַ לְנָבוֹן יָבִין דָּעַת.

פרק כ"א: (יא) בַּעֲנָשׁ לֵץ יֶחְכַּם פֶּתִי וּבְהַשְׂכִּיל לְחָכָם יִקַּח דָּעַת.

פרק כ"ב: (ג) עָרוּם רָאָה רָעָה ויסתר וְנִסְתָּר וּפְתָיִים עָבְרוּ וְנֶעֱנָשׁוּ.

מהו מומו העיקרי? האם הוא סובל מבעיה מוסרית? האם הוא בר תקנה?

2. הלץ שהוא ציניקן ולגלגן מוזכר בספר משלי שלוש עשרה פעמים. עיינו בפסוקים הבאים:

פרק ט': (ז) יסֵֹר לֵץ לקֵחַ לוֹ קָלוֹן וּמוֹכִיחַ לְרָשָׁע מוּמוֹ. (ח) אַל תּוֹכַח לֵץ פֶּן יִשְׂנָאֶךָּ הוֹכַח לְחָכָם וְיֶאֱהָבֶךָּ.

פרק י"ג: (א) בֵּן חָכָם מוּסַר אָב וְלֵץ לא שָׁמַע גְּעָרָה.

פרק י"ט: (כט) נָכוֹנוּ לַלֵּצִים שְׁפָטִים וּמַהֲלֻמוֹת לְגֵו כְּסִילִים.

מהו מומו העיקרי? האם הוא סובל מבעיה מוסרית? מה אופיו?

3. הכסיל מוזכר בספר משלי 48 פעמים. יש הסבורים שכסילות היא ביטחון עצמי מופרז והכסיל הוא אדם החושב שהוא יודע הכול אך למעשה אינו יודע. עיינו בלקט הפסוקים הארוך המתאר את הכסיל (משלי כ"ו, א-יב). מהו מומו העיקרי? מה מאפיין אותו?

למעבר לדף הלימוד המלא מתוך התכנית "מתן על הפרק"