הפרק האחרון מנביאי בית ראשון

מי זו העיר החוטאת בדברי הנביאים: נחום – חבקוק – צפניה?

בחזון נחום (ג) – "עיר דמים" חוטאת היא רק נינוֵה. בחבקוק (ב, ה-ח), זו בבל הכשדית. בהמשך חבקוק (ב, ט-כ) עולה סימן שאלה – שמא הנבואה עוברת לירושלִַם, בנבואות "הוי" הלקוחות בבירור מישעיהו (ה), שגם ירמיהו (כב, יז-יט) השתמש בהן על יהויקים וארמונו.
בנבואת צפניה (ג, א-ז) אין שום ספק – העיר החוטאת היא ירושלִַם:

לא שמעה בקול, לא לקחה מוסר,
בה' לא בָטָחה...
שריה בקרבהּ אריות שֹאגים (על טרפם),
שֹפטיה זאֵבֵי עֶרֶב לא גָרְמוּ (=לא השאירו עצם) לַבֹּקר;
נביאיה פֹחֲזים, אנשי בֹּגְדוֹת,
כֹּהֲניה חִללוּ קֹדש, חָמסוּ תורה;

לפי צפניה, "ה' צדיק (השוכן) בקרבהּ" רצה מאד בצדקת ירושלִַם, ונתן לה זמן להתבונן בגורל העמים מסביב, כדי ש"לא יִכָּרֵת מְעוֹנהּ", אבל היא לא 'לקחה מוסר', ולא הותירה ברירה אלא להעניש (גם) אותה.

התיאור הזה נראה מתאים לירושלם שלפני טיהור יאשיהו (בדיוק כמו בצפניה פרק א), אבל אחרי מות יאשיהו חזרו הדברים הקשים בפי ירמיהו (בעיקר בימי יהויקים). ומכל מקום, כמו בנבואות ישעיהו (שהן הדגם היסודי לנבואות מיכה – נחום – חבקוק – צפניה), תישאר שארית דלה ונאמנה.

כי אז אָסיר מִקִרְבֵּך עַליזֵי גַאֲוָתֵך...
והשארתי בְקִרְבֵּך עם עני וָדָל, וחָסוּ בשם ה';
שארית ישראל לא יעשו עַוְלה, ולא ידברו כָזָב,
ולא יִמָצֵא בפיהם לשון תַרמית... (ג, יא-יב);

וצפניה חותם בקיבוץ הגלויות (ג, יד-כ), בביטויי לשון של מיכה:
רָנּי בת ציון, הָריעוּ ישראל...
מלך ישראל, ה' בְּקִרְבֵּך, לא תיראי רַע עוד;
...והוֹשַעתי את הצֹלֵעה, והנִדָחה אֲקַבֵּץ...
כי אֶתֵן אתכם לשֵם ולִתהִלה בכל עמי הארץ,
בשוּבי את שְבוּתֵיכם לעיניכם, אמר ה'.

באדיבות אתר 929