הפער והחזון

פרק י"ג מבטא מעבר חד ופער עמוק בין חזון למציאות קשה, בין שירת התרועה של הניצחונות הגדולים על 31 מלכי כנען (י"ב), לבין "והארץ נשארה הרבה מאד לרשתה" (י"ג, א).

אפילו משה רבנו ויהושע בן נון לא יכלו לכבוש 'ארץ ישראל שלמה', עם כל הניסים והנפלאות.

יהושע (בניגוד למשה) גם הזדקן מאוד, ולא עמד לו הכוח אפילו למינוי יורש במעמד דומה.

המציאות בשטח הראתה אחיזה ישראלית חזקה באזורי ההר, עם מובלעת יבוסית בירושלים, ועם שליטה כנענית חזקה בעמק יזרעאל ובית שאן (ככל הנראה בחסות מצרית). נותרו ערים כנעניות חזקות בחוף, בשפלה ובעמקים, ובמקביל להתנחלות הישראלית בהר התחוללה התנחלות פלשתית חזקה בחוף ובשפלה.

רבים רואים סתירה מהותית בין שירת הניצחון (י"ב) ותיאורים דומים, לבין "הארץ הנשארת" (י"ג, א-ו). בין הכרזות כמו "לא נפל דבר מכל הדבר הטוב אשר דבר ה' אל בית ישראל, הכל בא" (כ"א, מג), לבין התיאורים (יהושע י"ג ושופטים א') על חלוקת הארץ למעשה כאשר בני ישראל חזקים בהר, והכנענים והפלשתים חזקים בחוף, בשפלה ובעמקים.

אך באמת אין סתירה. בני דורנו יודעים ומכירים את הפער העצום בין אווירת השופר של שחרור ירושלים ומרחבי יהודה ושומרון 'נחלת אבותינו' בששת הימים, לבין המציאות הקשה בשנות האינתיפאדה תוך כדי תהליכי התנחלות.

במצב כזה, הדרך לשימור החזון של ארץ שלמה לעם ישראל היא תוכנית התנחלות מקיפה, שמשקפת הרבה יותר ממה שהושג בשטח, וצופה פני עתיד. זהו מה שאמר ה' ליהושע בזקנתו – להפיל נחלות לשבטים בטרם הושגה שליטה מלאה בארץ. לכן, פרקי הנחלות בספר יהושע, עם כל הריאליה הגיאוגרפית, משקפים בעיקר חזון ותוכנית.

באדיבות אתר 929