נבל לא התנגד לדוד ולאנשיו מתוך קמצנות או טמטום של רשעות בלבד, אלא המריבה בין נבל ובין דוד היתה בעיקרו של דבר מחלוקת על השלטון וסמכויותיו.
נבל, שהיה איש "גדול מאד" (ב), כלשון הכתוב, ועשיר מופלג, ודאי תבע לעצמו את זכות השלטון במקומו ובסביבתו. ועל כן לא ראה נבל בעין יפה את דוד ואנשיו, הבאים לפרוש את חסותם והגנתם על תושבי המקום ומבקשים מהם דמי חסות .
נבל הכרמלי ראה את עצמו כנאמן למלכות שאול, והתייחס אל דוד כאל עבד מורד. כמו שהכתוב נותן בפי נבל: "מי דוד ומי בן ישי היום רבו עבדים המתפרצים איש מפני אדניו" (י).
דברים אלה משקפים את המצב שהיה במלכות שאול. שאול היה מלך חלש (לאחר שתקפה אותו הרוח הרעה) ולא עלה בידו להשליט את סמכותו בכל גבולות ישראל. ועל כן היו שם עבדים רבים הבורחים מן אדוניהם. ובזה רמוז עוד ששאול לא דאג לרווחת העם, והעשירים היו כובשים את העניים לעבדים, והם היו בורחים מפניהם. והרי גם גדודו של דוד נתלקט בראשיתו מן אנשים כאלה כמו שכתוב: "ויתקבצו אליו כל איש מצוק וכל איש אשר לו נושא וכל איש מר נפש" (כ"ב, ב). ומובן הדבר שנבל, שהיה מן העשירים הגדולים, מצא נחת רוח דווקא במשטר של שאול, וכל מעשיהם של דוד ואנשיו היו למורת רוחו.
אביגיל אשת נבל בחכמתה הבינה, שמשטרו של שאול עומד להתמוטט, ועל כן גם מעמדו של אישהּ נבל רעוע מאד, וביקשה למצוא חן בעיני דוד ולהבטיח את עצמה ואת מעמדה לאחר נצחונו ועלייתו למלוכה.
ואף דוד לא לקח את אביגיל לאישה בגלל יופיה, אלא משום שעל ידי נישואיו לאביגיל זכה דוד במעמדו העליון של נבל אישה הראשון כשליט באותה הסביבה. נישואי דוד ואביגיל היו שלב חשוב מאוד בדרכו של דוד אל כס המלוכה.
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך
לקריאת המאמר המלא מתוך מחברותיו של עמוס חכם (פרקי היום שהועברו ברדיו)