בדומה למעמד "מקרא ביכורים" כך גם סדר התפילה שעניינו בדיבור יש בו ממד חיצוני-הצהרתי. הציבור המתכנס בבית הכנסת מתכנס ל"הפגנה" מהפכנית.

 

בשני העניינים שבפרקנו מופיע נוסח מוגדר של אמירה, הגדה: במצוות הביכורים זוהי פרשת "מקרא ביכורים", שאותה צריך לומר מביא הביכורים ואשר בה מופיע בתמצית סיפור תולדות ישראל, מ"ארמי אֹבֵד אבי" (ה) ועד "ארץ זבת חלב ודבש" (ט). פסוקים אלו מהווים את היסוד לכל ההגדה של פסח, המבוססת על המדרש לפסוקים הללו: "ודורש מארמי אובד אבי עד שיגמור כל הפרשה כולה" (משנה פסחים י, ד). גם במצווה השנייה שבפרקנו, מצוות ביעור המעשרות ישנה אמירה מנוסחת של מקיים המצווה. בפרשת "וידוי מעשרות", הנאמרת בהשלמת המחזור התלת־שנתי של הפרשת תרומות ומעשרות, מופיע נוסח המבטא את השלמת חובותיו של האדם, ומבקש: "השקיפה ממעון קדשך מן השמים" (טו).
ישנן מצוות נוספות המכילות חיובים של אמירה, קריאה והגדה. מדאורייתא אלו הן מצוות קריאת שמע, ברכת התורה, וברכת המזון. מדרבנן הוסיפו אנשי כנסת הגדולה כהנה וכהנה: הם שייסדו לישראל נוסח תפילות וברכות המקיף את כל חייו של אדם מישראל.
חובת התפילה והברכות מוגדרת כ"עבודה שבלב" אשר בה מודגשים הן התכנים הנאמרים והן כוונת הלב הנדרשת בעת אמירתם. בשל תכנים חשובים אלה מהווה סידור התפילה את ספר היסוד של "מחשבת ישראל". עקרונות האמונה היהודית מנוסחים לא רק בי"ג העיקרים הנאמרים, לפי מנהגים מסוימים, בסוף התפילה, אלא בכל חלק וחלק של התפילה.
סדר התפילה אינו מיועד רק להבעת רחשי לבו של האדם כלפי אלוקיו, בחינת "ולעבדו בכל לבבכם", אלא יש בו גם ממד חיצוני־הצהרתי, כמו במעמד "מקרא ביכורים" שבו נדרש מביא הביכורים להצהיר בקצרה את שבח הבאת העם לארץ זבת חלב ודבש. הציבור המתכנס בבית הכנסת מתכנס ל"הפגנה" מהפכנית.
יש בכך היבט של הצגת העמדה כלפי חוץ, וגם חיזוק פנימי לחברי הקבוצה, המרגישים תחושת שותפות דרך, עם כל המשתתפים בהפגנה. ככל שרבים הם המפגינים, כן מוקרנת עוצמה רבה יותר כלפי חוץ, ומתחזק יותר החוסן הפנימי של חברי הקבוצה, ולפעמים גם מושג כוח השפעה רב יותר.

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך מתוך הספר 'תורת אמך: דרשות לפרשת השבוע' בהוצאת מגיד
לרכישת הספר