העובדה שה' מעניש את עוברי רצונו אינה לטובת האדם ואף יותר מכך לא לכבוד האלוקים, זוהי טענתו של איוב בפרקנו.
בחלק השלישי של תשובת איוב (המופיע בפרק ז') מדבר איוב כלפי אלוקים...
בפסקה הרביעית מתפרץ איוב בדברים מרים וחריפים ומכנה את אלוקים "נוצר האדם" (כ), כינוי שטמון בו לעג מר: זוהי תפארתו של אלוקים, שהוא שומר את האדם לענותו על חטאתיו.
אין איוב כופר בכך שאלוקים מעניש את עוברי רצונו, אלא טענתו היא, שאין דבר זה לטובת האדם, ואף לא לכבוד לאלוקים.
לדעת איוב, לו לא היה אלוקים שם לבו למעשי האדם, לא היה האדם סובל כל כך, ואף אלוקים היה מכובד יותר. כי הדרך שאלוקים נוהג בה עם האדם היא דרך של 'צר ועריץ'...
אפשר אפוא לומר, כי בפעם הזאת "ברך" איוב בדברים קשים יותר מלפנים.
אבל עדיין שמר על שני סייגים:
לא הזכיר את אלוקים בשמו,
ולא טען שאלוקים עשה לו עוול, ושהוא, איוב, צדיק וסובל על לא עוון.
מתוך תנ"ך עם פירוש דעת מקרא, הוצאת מוסד הרב קוק ירושלים, ספר איוב, סיכום פרק ו-ז