העם משלם את המחיר

בתחילת פרק מ"ו ירמיהו מנבא על עלייתה של בבל ועל כישלונה של מצרים לעצור את השתלטותה של בבל על המרחב האזורי. נבואה זו מתייחסת לקרב כרכמיש, הנערך על גדות נהר הפרת, כשמצרים מנסים לקדם את פני הרעה ולעצור את בבל בצפון. הנבואה הבאה (מפס' יג והלאה) מתייחסת לשלב הבא בתהליך; המלחמה איננה בפרת אלא במצרים כשנבוכדנאצר בא להכות את ארץ מצרים.

משמעות העניין היא שמאחרי כל החלטה מדינית וצבאית, יש מחיר אנושי שיגבה מן המצרים. מאבק פרעה על מעמדו הגיאו-פוליטי לא יסתיים רק בירידת קרנה של מצרים אלא בכיבוש מצרים עצמה, ואזרחי מצרים ישלמו על כך מחיר גבוה. תיאור המציאות הוא "כי אכלה חרב סביביך" (יד) ותחושת המצרים היא "קומה ונשבה אל עמנו ואל ארץ מולדתנו מפני חרב היונה" (יז). מלבד החרב, אף הגלות מאיימת עליהם וארצם עתידה להיחרב: "כלי גולה עשי לך יושבת בת מצרים כי נוף לשמה תהיה, ונצתה מאין יושב" (יט). ההנגדה ליחזקאל, המנבא אף הוא על שממה וחורבן של מצרים ("הנני מביא עליך חרב והכרתי ממך אדם ובהמה. והיתה ארץ מצרים לשממה וחרבה"; יחזקאל כ"ט, ח-ט) בולטת. נימוקו של יחזקאל הוא "וידעו כי אני ה'" (שם) ואילו ירמיהו מתעלם מכל זה ורק מתמקד בעצם החורבן.

ירמיהו מדמה את מצרים ל"עגלה יפה פיה" (כ). העגלה מהווה סמל לבורגנות שבעה ודשנה, ושחיטתה על ידי הכוח הבבלי ("קרץ מצפון בא בא"; כ) מסמלת את הרס החיים הנוחים של המצרים.

גם בתקופת שעבוד מצרים, האיש המצרי ברחוב שילם את מחיר מלחמתו של פרעה בעם ישראל: תבואתו ומחייתו נהרסו, חייו הושבתו ובנו הבכור הומת. אולם, לולא תמיכת העם ושותפותו, לא היו ישראל סובלים כפי שסבלו במצרים ולא היו מוכים כפי שהוכו. התמיכה העממית היא שאפשרה את דיכוי עם ישראל, ובני מצרים היו שותפים מלאים לשעבוד. ולכן כל העם המצרי נענש ולא רק פרעה.

גם בירמיהו מ"ו נתפסת "יושבת בת מצרים" (יט) כמזדהה עם פרעה ומסייעת בידו ועל כן היא נענשת יחד עמו. 

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון