העיר שאיחדה לה יחדיו

ירושלים הכנענית הייתה עיר מרכזית בהר לפני ההתנחלות הישראלית, ועמדה בראש מלכי כנען בהר נגד הגבעונים ונגד יהושע (יהושע י'). גם בני יהודה כבר נלחמו בירושלים (שופטים א', ח) – מדוע לא הפכו אותה מיד לעיר מלוכה ישראלית? למה הפכה יבוס למובלעת נכרית בין נחלת יהודה לנחלות שבטי יוסף ובנימין למשך מאות שנים?

בשיטת הגבולות של נחלות השבטים בספר יהושע צְפוּנָה תשובה. ירושלים נמצאת שם על גבול יהודה עם בנימין (יהושע ט"ו, ח). הר תבור היה מפגש נחלות לשבטי הגליל (שם י"ט, יב, כב, לד), ולכן נפגשו שם בני יששכר וזבולון עם בני נפתלי (ואולי גם אָשֵר) לחגיגות "זבחי צדק" (דברים ל"ג, יט); עיר המלוכה שכם, עִם העם אשר ישב בה, הייתה גם עיר גבול ונחלה משותפת לשבטי יוסף – אפרים ומנשה (יהושע כ"ד, לב). בית-אל הייתה עיר גבול ומפגש לאפרים עם בנימין (שם ט"ז, א-ב; י"ח, יג). באר-שבע הייתה עיר משותפת לשמעון בתוך יהודה (שם י"ט, א-ב).

יותר מכל ערי הגבול, ירושלים היבוסית הפרידה את שבטי ישראל משבט יהודה. כל ימי השבטיות – שבט יהודה התמקד בחברון, ושבט בנימין בגבעה (=תל אל פול). רק כאשר התאחדו סוף סוף שבטי ישראל והמליכו את דוד, הגיעה שעתה של ירושלים.

למובלעת היבוסית הייתה חסות פלשתית. אילו היה דוד פותח במצור על יבוס, היה מוצא את עצמו מוקף על ידי הפלשתים. לכן, רק פעולת גבורה מהירה ונועזת יכלה ללכוד את יבוס – וזאת גדולתו של יואב בן צרויה. מיד פנה דוד לשני קרבות הכרעה בעמק רפאים.

הניצחון הפך את ירושלים לראשונה לעיר המאחדת את כל שבטי ישראל.

באדיבות אתר 929