העיקר לבנות את המקדש

תאריכה של הנבואה הפותחת את פרקנו הוא: "בשביעי, בעשרים ואחד לחדש" (א). החודש השביעי הוא חודש תשרי, והעשרים ואחד בו הוא היום האחרון של חג הסוכות, היום הנקרא בפינו 'הושענא רבה'. התורה אינה מציינת את היום הזה במיוחד, ואינה קובעת אותו מקרא קדש, כמו את שביעי של פסח, אך אולי בתקופת חגי כבר החלו לציין אותו כיום מיוחד, כפי שנהוג היום, וסביב המזבח שבנו שבי ציון ניצב עם רב.

התאריך הוא ארבעה שבועות אחרי התחלת המלאכה. הנביא פונה אל זרובבל בן שאלתיאל פחת יהודה ואל יהושע בן יהוצדק הכהן הגדול ואל שארית העם, דהיינו אל הזקנים אשר זכו לראות בעיניהם את המקדש הראשון אשר בנה שלמה המלך, ואומר: "מי בכם הנשאר אשר ראה את הבית הזה בכבודו הראשון, ומה אתם רואים אותו עתה? הלוא כמוהו כאין בעיניכם" (ג).

הזקנים המשווים את הבית הנוכחי ההולך ונבנה, עם הבית הקודם שנחרב, יכולים לקבוע כי כבודו הוא כאין לעומת תפארתו של הבית הראשון. מתוך השוואה זו הם עלולים להגיע לכלל יאוש, או לזלזל חלילה בכבודו של הבית. ועל כן מחזק אותם הנביא: "ועתה חזק זרובבל נאום ה', וחזק יהושע בן יהוצדק הכהן הגדול, וחזק כל עם הארץ נאום ה', ועשו כי אני אתכם נאום ה' צבאות" (ד).

אמנם הבית אינו מפואר, אך אל תתיאשו, ה' ישמור את בריתו, ברית שכרת עם העם בהר סיני, ביציאת מצרים, וישכין את שכינתו גם בבית הזה: "את הדבר אשר כרתי אתכם בצאתכם ממצרים, ורוחי עומדת בתוככם, אל תיראו" (ה). דבריו רומזים ככל הנראה לנאמר בתורה בספר שמות פרק כ"ה: "ועשו לי מקדש - ושכנתי בתוכם".

תפקידו של העם אינו לפאר את המקדש כי אם לבנותו. אין חשיבות לגודלו של הבנין או לפארו, בנייתו היא החשובה. כאשר תושלם מלאכת הבניה יביאו הגויים את חמדתם וימלאו את הבית הקטן והדל כבוד, עד שכבודו אף יגדל מכבוד הבית הראשון. העושר שביד הגויים של הקב"ה הוא, וכשירצה יביאוהו הגויים לבית ה': "והרעשתי את כל הגויים, ובאו חמדת כל הגויים, ומלאתי את הבית הזה כבוד... לי הכסף ולי הזהב, נאום ה' צבאות. גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון אמר ה' צבאות..." (ז-ט).

דברי העידוד והחיזוק של חגי פעלו את פעולתם. והעם התעודד והמשיך במלאכת הבניה:

"ושבי יהודיא בנין ומצלחין, בנבואת חגי נביאה וזכריה בר עדוא, ובנו ושכלילו מן טעם אלה ישראל..." (עזרא ו', יד)

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר דעת