העינים של ישראל

משה מציע לחובב להצטרף אליהם למסע, כדי שיוכל להנות מהטוב, אך חובב מסרב. למרות החלטיותו של חובב, משה אינו משתכנע ושב ומנסה לשכנעו להצטרף למסע ישראל: "אל נא תעזוב אותנו" (לא). כאן כבר אין מדובר בהצעה נייטרלית, אלא בבקשה ברורה, ומוקד הבקשה אינו נעוץ בטובתו של חובב אלא בטובתו של העם. חובב מאופיין כ"עיניהם" של ישראל במדבר (שם), ולפתע מתברר שלעם יש צורך בכך שחובב יצטרף אליו למסע.

משמעות ה"עיניים" קשורה לידיעותיו של חובב את סודות ההליכה במדבר: מהיכן כדאי ללכת, מתי, כיצד לבנות אוהלים, כיצד למצוא מקורות מים, מה לאכול, וכדומה. ההליכה במדבר היא מורכבת ביותר, בודאי לעם שלם שיש בו גם ילדים וילדות ומשופע בצאן ורכוש. הפגעים הטבעיים - כדוגמת החום הקשה, חוסר המים - מאיימים על העם במסעו, ומצטרפים אליהם הפגעים האנושיים - כדוגמת שודדים האורבים בדרך לכל עייף ויגע, ומבקשים לגזול את חייו ואת ממונו. 

האחריות הגדולה המוטלת על כתפיו של משה מביאה אותו לחזור ולבקש מחובב שיצטרף אליהם במסעם. כזכור, עם ישראל אימץ את הצעותיו הקודמות של חותן משה, שנגעו לסדרי דין ומשפט. סביר שידיעותיו של חובב עשויות להיות בעלות חשיבות גם במסע הקרוב, במדבר הפתוח והמאיים.

לאחר דברי משה אנו 'מתאכזבים' לנוכח חוסר תגובת חובב.
למעשה, התורה מביאה תגובה עקרונית לדברי משה, אך היא אינה נשמעת מפי חובב, אלא נשמעת מתוך הפסוקים הבאים מיד לאחר מכן. בעוד משה סבר שחובב הוא זה שיהיה לישראל "לעינים" - הכתוב אומר:
"וארון ברית ה' נֹסע לפניהם דרך שלֹשת ימים לתור להם מנוחה" (לג).
הנה מתברר מיהו "עיניהם" של ישראל במדבר - ארון ברית ה' הנוסע לפני העם. בעוד משה טען באוזני חובב: "ידעת חנותנו במדבר" (לא), מתברר לפתע שדווקא ארון ברית ה' הוא הנוסע "לתור להם מנוחה" (לג). 

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך ​

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון