העימות בין הצלם לאבן

בחלומו של נבוכדנצר מודגש הפער בין תפיסת המלכות של בבל (המייצגת את התפיסה של כלל הגויים) ובין תפיסת המלכות של ישראל. שם, לאחר ארבע המלכויות, שסומלו על ידי חומרים שונים שמהם נעשה הצלם הגדול, באה אבן שנחצבה מן ההר, ולא בידיים (ב', מה), ודווקא אבן זו "הַדֶּקֶת פַּרְזְלָא נְחָשָׁא חַסְפָּא כַּסְפָּא וְדַהֲבָא"(= הדקה את הברזל, הנחושת, החרס, הכסף והזהב).

את העימות בין האבן, שחוצבה מן ההר, ובין החומרים שמהם היה עשוי הצלם יש לראות בשני רבדים:

א. ביחס לכסף ולזהב - שמהם עשוי הצלם - האבן נראית כדבר זול וחסר חשיבות, והנה, דווקא היא  גוברת על החומרים היקרים והמפוארים. משמעות הדבר היא שאותה מלכות חמישית, שעתידה לגבור על ארבע המלכויות הקודמות לה, אינה נראית כעת כאימפריה חשובה. היא משולה לאבן, שהכול דשים בה, ואין מתייחסים אליה בכבוד וביקר.

ב. דניאל מדגיש, לאור פרטי החלום, שאבן זו לא נחצבה בידי אדם (ב', לד, מה). המשמעות הסמלית של פרט זה בחלום קשורה לפער בתפיסת המלכות. נבוכדנצר חש שהוא עצמו בונה את מלכותו ואת שלטונו. לשון אחר, הוא מסומל בצלם שנעשה בידי אדם. לעומתו, ולעומת כל המלכויות שתבאנה בעקבותיו, האבן  (=מלכות ישראל), אינה תופסת את עצמה כעשויה בידי אדם. לא הכוח האנושי ניצב בבסיסה ומהווה תשתית לקיומה, כי אם גורם אחר שמפעיל אותה, שֶׁלֹוֹ יאתה המלוכה.

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא מתוך כתב העת 'מגדים' בהוצאת תבונות