התייצבותו הברורה של אליהוא נגד אליפז כנראה סייעה לאיוב להשתחרר מעט מכעסו המתפרץ, ומתחושת הבגידה של רֵעיו כלפיו, ואפילו להציץ אל ההתבהרות שאחרי.
למה סערה?
אליפז בעמדתו הקרובה לנבואה, התבונן בבריאה וקבע (ה', ח-יא): "אוּלָם אֲנִי אֶדְרֹשׁ אֶל אֵ-ל, וְאֶל אֱ-לֹהִים אָשִׂים דִּבְרָתִי – עֹשֶׂה גְדֹלוֹת וְאֵין חֵקֶר! נִפְלָאוֹת עַד אֵין מִסְפָּר! הַנֹּתֵן מָטָר עַל פְּנֵי אָרֶץ, וְשֹׁלֵחַ מַיִם עַל פְּנֵי חוּצוֹת – לָשׂוּם שְׁפָלִים לְמָרוֹם! וְקֹדְרִים שָׂגְבוּ יֶשַׁע..."!
איוב הסתער בחמת רוחו נגד אליפז, שתיאר עולם מלא 'אור וטוב', בעוד הגדולות והנפלאות של א-לוהים מתגלות דווקא במרחבי היקום, ובאסונות נוראים, ואף המטר, יש שהוא שוטף ארצות שלמות, ויש שהכל מתייבש בבצורת קשה.
"חֲכַם לֵבָב [הא-ל] וְאַמִּיץ כֹּחַ! מִי הִקְשָׁה אֵלָיו וַיִּשְׁלָם?! הַמַּעְתִּיק הָרִים וְלֹא יָדָעוּ אֲשֶׁר הֲפָכָם בְּאַפּוֹ; הַמַּרְגִּיז אֶרֶץ מִמְּקוֹמָהּ, וְעַמּוּדֶיהָ יִתְפַּלָּצוּן; הָאֹמֵר לַחֶרֶס (=לשמש) וְלֹא יִזְרָח, וּבְעַד כּוֹכָבִים יַחְתֹּם; נֹטֶה שָׁמַיִם לְבַדּוֹ, וְדוֹרֵךְ עַל בָּמֳתֵי יָם; עֹשֶׂה עָשׁ כְּסִיל וְכִימָה וְחַדְרֵי תֵמָן – עֹשֶׂה גְדֹלוֹת עַד אֵין חֵקֶר! וְנִפְלָאוֹת עַד אֵין מִסְפָּר"! (ט', ד-י); "עִמּוֹ חָכְמָה וּגְבוּרָה! לוֹ עֵצָה וּתְבוּנָה! – הֵן יַהֲרוֹס וְלֹא יִבָּנֶה! יִסְגֹּר עַל אִישׁ וְלֹא יִפָּתֵחַ! הֵן יַעְצֹר בַּמַּיִם וְיִבָשׁוּ! וִישַׁלְּחֵם וְיַהַפְכוּ אָרֶץ"! (י"ב, יג-טו).
והנה אליהוא משתמש באותם הביטויים של 'גדולות ונפלאות', ומתייצב שוב בעמדה שונה מאליפז, עמדה שמכילה גם את דברי איוב, ואין בה כדי להרגיזו. הגדולות והנפלאות שהא-ל מחולל בעולם, יש בהן גם טובות וגם מכות, גם "חֶסֶד" וגם "שֵׁבֶט". הסערה עצמה, נראית כ'מלחמה', אך מביאה ברכה ושפע לכל הניזונים ממה שיצמח אחריה. כל זה, הרבה יותר גדול ומופלא מן המושגים המצומצמים שלנו כבני האדם, על טוב ועל רע.
"הֶן אֵ-ל שַׂגִּיא וְלֹא נֵדָע! מִסְפַּר שָׁנָיו וְלֹא חֵקֶר! – כִּי יְגָרַע נִטְפֵי מָיִם, יָזֹקּוּ מָטָר לְאֵדוֹ; אֲשֶׁר יִזְּלוּ שְׁחָקִים, יִרְעֲפוּ עֲלֵי אָדָם רָב... יַרְעֵם אֵ-ל בְּקוֹלוֹ נִפְלָאוֹת! עֹשֶׂה גְדֹלוֹת וְלֹא נֵדָע! כִּי לַשֶּׁלֶג יֹאמַר הֱוֵא אָרֶץ! וְגֶשֶׁם מָטָר, וְגֶשֶׁם מִטְרוֹת עֻזּוֹ... אִם לְשֵׁבֶט - אִם לְאַרְצוֹ – אִם לְחֶסֶד יַמְצִאֵהוּ! הַאֲזִינָה זֹּאת אִיּוֹב! עֲמֹד וְהִתְבּוֹנֵן נִפְלְאוֹת אֵ-ל"! (ל"ו, כו - ל"ז, יד)
התייצבותו הברורה של אליהוא נגד אליפז כנראה סייעה לאיוב להשתחרר מעט מכעסו המתפרץ, ומתחושת הבגידה של רֵעיו כלפיו, ואפילו להציץ אל ההתבהרות שאחרי 'הסערה'. "וְעַתָּה לֹא רָאוּ אוֹר? בָּהִיר הוּא בַּשְּׁחָקִים! וְרוּחַ עָבְרָה וַתְּטַהֲרֵם! מִצָּפוֹן זָהָב יֶאֱתֶה (=אור כמו זהב יופיע) - עַל-אֱ-לוֹהַּ (=א-ל עליון) נוֹרָא הוֹד"! (ל"ז, כא-כב)
ראו כמה זה דומה למראה המרכבה בחזון יחזקאל ("יחזקאל בן בּוּזִי" – "אליהוא בן ברכאל הַבּוּזִי"! אכן, ר' ברכיה (שיר-השירים רבה, פרשה א'-כט) השווה אותם כמגלי סודות מ"חֲדָרָיו" של "הַמֶּלֶךְ", וייחס את גילוי מענות ה', לאליהוא!) (א', ד, כח).
"וָאֵרֶא וְהִנֵּה רוּחַ סְעָרָה בָּאָה מִן הַצָּפוֹן – עָנָן גָּדוֹל וְאֵשׁ מִתְלַקַּחַת, וְנֹגַהּ לוֹ סָבִיב, וּמִתּוֹכָהּ כְּעֵין הַחַשְׁמַל מִתּוֹךְ הָאֵשׁ... כְּמַרְאֵה הַקֶּשֶׁת אֲשֶׁר יִהְיֶה בֶעָנָן בְּיוֹם הַגֶּשֶׁם, כֵּן מַרְאֵה הַנֹּגַהּ סָבִיב, הוּא מַרְאֵה דְּמוּת כְּבוֹד ה' – וָאֶרְאֶה וָאֶפֹּל עַל פָּנַי וָאֶשְׁמַע קוֹל מְדַבֵּר"!
מי שיודע, שה'צפון' נסתר-צָפוּן מִשמש, שאינה זורחת בו כלל (כמובן, בחצי הכדור הצפוני!), חייב להבין, שאור גדול כמו "זהב" הבוקע מתוך סערה מן הצפון, איננו זריחת שמש, אלא התגלות על של א-ל עליון, בורא שמים וארץ!
באדיבות אתר 929