הסיפורים שמאחורי המספרים

יש בתנך סיפורים שלמים שסופרו רק ברמזים, והם חבויים מאחורי כמה מילים, שמות או מספרים. הנה אחד מהם:

ב-26 לאסא "מלך אֵלה בן בעשא על ישראל בתרצה, שנתים" (ט"ז, ח);
ב-27 לאסא "מלך זמרי שבעת ימים בתרצה". אולם, בצבא העם, שחנה סביב גִבְּתוֹן הפלשתית, המליכו בו ביום את "עמרי שר צבא על ישראל" (ט"ז, טו-יז);
"אז יֵחָלֵק העם ישראל לחצי, חצי העם היה אחרי תִבני בן גינַת להמליכו, והחצי אחרי עמרי; ויחזק... עמרי... וימת תבני, וימלך עמרי" (ט"ז, כא-כב);
ב-31 לאסא "מלך עמרי על ישראל שתים עשרה שנה, בתרצה מלך שש שנים" (ט"ז, כג);
ב-38 לאסא "מלך אחאב בן עמרי על ישראל בשמרון, עשרים ושתים שנה" (ט"ז, כט);  

משטר הרשע האכזרי של בעשא (משבט יששכר) פתח בחיסול המלך נדב כאשר נלחם על גבתון הפלשתית, ולא השאיר "כל נשמה לירבעם" (ט"ו, כט), ונלחם נגד אסא מלך יהודה בנחלת בנימין. כשמלך אֵלה בנו הפכו מעשי הטבח לשרשרת – זמרי חיסל את אלה, ואחר כך התאבד.

עמרי ותבני נלחמו יותר מ-4 שנים (מ-27 לאסא עד 31) במלחמת אזרחים (אחים?) אכזרית, שהביאה לסוף דרכה של תרצה היפה כבירת ישראל. ירבעם משבט אפרים (י"א, כו), ובעשא משבט יששכר (ט"ו, כז) לא יכלו לאחד את העם, ושקעו במלחמות שבטים.

אחרי חיסול שני בתי מלוכה, חיסול זמרי ותבני ומלחמה ארוכה והרסנית, צריך היה לבנות ממלכה מתוך הריסות ואנרכיה. עמרי מיהר לחפש בירה אחרת, שמאחדת בין נחלות מנשה ויששכר, ולכן קנה ובנה את שֹמרון, לפי הדגם של ירושלים – בירה מזוהה עם בית מלוכה. שם התחילו עמרי ואחאב לבסס ממלכה לחמישים שנה.

באדיבות אתר 929