הנספחים לספר שמואל

אנו רגילים למצוא 'נספחים' בסופי ספרים חשובים. אבל בתנך?

ארבעת הפרקים האחרונים בספר שמואל אינם המשך לפרקי נתן הנביא (ה'-כ'). הם שייכים לפרקי גד החוזה (שייזכר בפרק כ"ד), הנביא שליווה את דוד בנדודיו (שמואל א כ"ב, ה). אכן, פרקים אלו מכילים תמציות של פרשיות וקרבות מתחילת ימי דוד (כמו פלשתי נוסף שקרא לעצמו על שם גָלְיָת, כ"א, יט, ושלושת אֶחָיו) ועד ירושלים. בלי ספק קדמה בחירת המקום למזבח (כ"ד) לרצונו של דוד לבנות בית לה' (ז').

הפרשה הנוראה מכול בעיניי היא ההסגרה (בלחץ הרעב, ועל פי ה') של שבעת הבנים ממשפחת שאול, שהוסגרו למוות לידי הגבעונים - כמו הסגרה של קצינים ישראלים (ושל בניהם) למוות, במשפט בינלאומי, חלילה וחס.

שאול הפר את שבועת יהושע לגבעונים בשם ה', הרג בהם וגירש אותם. מדוע?
לדעתי, מפני שהפלשתים חדרו להר דרך ערי הגבעונים (שמואל א ז', ז), מה גם שמשפחת שאול הפכה את גבעון לעיר שלהם (דברי הימים א ח', כט-מ). ועדיין, שאול ובניו נפלו, ושבעת המוסגרים מה חטאו? חז"ל אמרו (תלמוד בבלי, יבמות דף עט עמוד א), שהעונש הזה על חילול השם עוקר אפילו פסוקים מפורשים בתורה, כמו: "ובנים לא יומתו על אבות, איש בחטאו יומתו" (דברים כ"ד, טז).

ככל שאני הוגה בפרק הזה, אני מהרהר בדברי הגבעונים, שלא היה להם "איש להמית בישראל" (כ"א, ד), וחושב לעצמי: אולי טוב שיש לנו הרבה אסירים להסכמי חילופים בשעת צרה. ומצד אחר: כשיבוא מלך משיח מבית דוד, הייתי מציב תנאים בשבועה: בלי ריבוי נשים! רק אישה אחת!
מי שאשם יועמד לדין אצלנו. בשום מצב, לא יוסגר לגויים, למוות. שום אדם מישראל.

באדיבות אתר 929