המשמרת של בני ישראל

לאורך הדיון במעמדם ותפקידם המיוחדים של הלויים, התורה משתמשת בביטוי "משמרת" (א', נג), שפירושו שמירה, אחריות או משימה.

למרבה ההפתעה, הביטוי "משמרת" משמש גם ביחס לבני ישראל:
"וּלְפִי הֵעָלֹת הֶעָנָן מֵעַל הָאֹהֶל וְאַחֲרֵי כֵן יִסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּבִמְקוֹם אֲשֶׁר יִשְׁכָּן שָׁם הֶעָנָן שָׁם יַחֲנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: עַל פִּי ה' יִסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְעַל פִּי ה' יַחֲנוּ כָּל יְמֵי אֲשֶׁר יִשְׁכֹּן הֶעָנָן עַל הַמִּשְׁכָּן יַחֲנוּ: וּבְהַאֲרִיךְ הֶעָנָן עַל הַמִּשְׁכָּן יָמִים רַבִּים וְשָׁמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת מִשְׁמֶרֶת ה' וְלֹא יִסָּעוּ" (ט', יז-יט).

עצם ההשתתפות במסע לארץ ישראל מהווה תפקיד ועבודת ה'. השתתפות במסע מסייעת להגשים את ההבטחה הא-להית "והבאתי אתכם אל הארץ" (שמות ו', ח), ובכך מהווה מעין שותפות עם הא-ל, כביכול שירות א-להי.

אולם, לא מדובר בתפקיד קל כל כך, משום שהמסע במדבר אינו משימה פשוטה. הרחק מהסביבה הבטוחה והמוכרת של סיני, בני ישראל יעמדו למול השממה המפחידה של המדבר. יתרה מזאת, לפעמים הענן היה נח על המשכן מספר ימים, ולפעמים רק לערב אחד, וגם כשזה לא היה נח לעם, "עַל פִּי ה' יִסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְעַל פִּי ה' יַחֲנוּ". בכל מצב, בני ישראל הלכו אחר ה' באמונה דרך המדבר הנורא וחיכו לאותותיו אם לנסוע או לחנות. כפי שהתורה מסכמת: "... אֶת מִשְׁמֶרֶת ה' שָׁמָרוּ עַל פִּי ה' בְּיַד מֹשֶׁה" (ט', כג). (ראו פירוש הרמב"ן)

הלויים משרתים במשכן, בית ה', ונושאים את משא חובתם.
לעומתם, בני ישראל משרתים באופן אחר - הם מהווים את הקהילה של עם ישראל, שנועדה למלא הבטחה א-להית. הם הולכים בנאמנות אחר ציווי ה' ואותותיו, נוסעים אל ייעודם, ארץ ישראל. זוהי עבודת ה' נאצלת ומשמעותית.

לשם שירות זה נספרים ומגויסים בני ישראל בתחילת ספר במדבר.

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון