המשימה החינוכית האחרונה

הקב"ה מצווה את משה לנקום במדיינים ואז למות. משמעות הדבר היא שמלחמה זו לא רק ראויה למשה, אלא היא הכרחית עבורו על מנת למלא את תפקידו עלי אדמות. זהו הדבר האחרון שעליו לעשות כדי למלא את ייעודו. הציווי המנוסח כך מעודד את משה להבין את מטרת המלחמה במונחים של שליחות חייו, ולא רק במונחים של קידום ההיסטוריה של עם ישראל באופן כללי.
מבחינת העונש למדיינים, יתכן מאד שהתפקיד מתאים יותר לפנחס מאשר למשה, כיוון שתפקידו ההיסטורי של פנחס הוא לנקום באויבי ה', במיוחד המדיינים. אם ה' נתן תפקיד זה למשה, כפי שמשתמע מהקישור שנעשה בין מילוי שליחות זו למותו של משה, צריכה להיות לכך סיבה הקשורה בשליחותו של משה, שהיא אינה – במיוחד – הנקמה באויבי ה'.
משה מבין ששליחותו היא להכין את עם ישראל לכניסה לארץ ישראל, להיות העם שקיבל את התורה וראוי לנחול בנחלת ה'. בהקשר מסוים זה, היה כישלון עצום, הן של העם והן של משה, ימים ספורים קודם לכן. כשנפגשו בתרבות המקומית, תרבות של עבודת אלילים ועוד יותר מכך, של זנות, נטש העם את ארבעים שנות אימוניו ונפל לחגיגות שחיתות. משה, באותו הרגע, לא ידע מה לעשות, ורק פנחס, הקנאי הבודד, הציל את המצב. "נקמת ה'" אותה מצווה משה להוציא לפועל, כוללת, לפחות בכל מה שנוגע למשה, מרכיב של חיסון העם בפני הזיהום בו יפגשו עם חצייתם את הירדן ומפגשם עם האוכלוסייה המקומית. משום כך יש כאן תפקיד כפול, המוצמד לשני אנשים שונים. פנחס עוסק בהענשת מדין; משה עוסק בשינוי יחסם של בני ישראל אל הפריצות והזוהר של החברה המושחתת של ארץ כנען.

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון