פרק ל"ט עוסק כל כולו בחורבן אך באופן מפתיע תיאור חורבן המקדש אינו מופיע. נראה כי הנביא ביקש לדחוק הצידה את העיסוק בחורבן הבית כדי להדגיש את חורבן העיר והעם.
פרק ל"ט מתאר את החורבן הקשה שהגיע על יהודה. הבבלים מגיעים ליהודה, ומשחיתים כל דבר שעומד בפניהם: "ואת בית המלך ואת בית העם שרפו הכשדים באש, ואת חומת ירושלם נתצו" (ל"ט, ח). באופן מפתיע, בפרק שכל כולו עוסק בחורבן יהודה – תיאור חורבן המקדש לא מופיע! מדוע לא כתוב ואפילו ברמז שבית ה' נחרב?!
על תיאור חורבן המקדש אנחנו שומעים בפרק האחרון של ספר מלכים: "וישרף את בית ה' ואת בית המלך ואת כל בתי ירושלם" (מלכים ב כ"ה, ט). מעניין שהפסוק הזה והפסוק שמופיע בירמיה עוסקים בדיוק באותם הרכיבים, אבל נראה שהכתוב בירמיהו כאילו משמיט את חורבן המקדש – וכל זה למה?
בתפיסה הרווחת חורבן המקדש הוא דבר מזעזע, והוא העונש החמור ביותר שהעם זוכה לו. אך יתכן שירמיהו רואה בחורבן המקדש משהו מִשני לחורבן העיר והעם. חורבן המקדש הוא רק פועל יוצא של חטאי העם: "המערת פרצים היה הבית הזה... ועשיתי לבית אשר נקרא שמי עליו... כאשר עשיתי לשלו" (ז', יא-יד). ירמיהו מעוניין להדגיש בנבואתו שהחורבן העיקרי הוא חורבן העיר וחורבן העם. המקדש לדאבון כולם נחרב, כפי שגם עולה מסיפור האנשים האבלים (מ"א, ה-ז), אך את העיקר צריך לזעוק: עם ישראל גלה, ירושלים נחרבה.
עוד על השמטת חורבן המקדש מפרקנו ניתן לקרוא בפוסט מאת הרב ד"ר יואל בן נון