המערכה על ירושלים

המערכה על ירושלים לא הגיעה למצור אשורי מלא, וסנחריב 'הסתפק' בלכיש. אין עוד מקרה של מלך אשורי בזמן האימפריה שלא כבש עיר בירה מורדת. שלמנאסר נשאר מול שומרון 3 שנים עד שמת, וסרגון השלים את הכיבוש ואת ההגליה (י"ז, ה-ו). סנחריב נאלץ 'להסביר' את הוויתור על הכנעת ירושלים, והקים בנינוה היכל ניצחון עם תבליט לכיש על קיר שלם – הקרב והמצור, הבקעת העיר, ותהלוכת שבויים לפני סנחריב על כסאו. ובכתובת ניצחון כתב:* 'ואשר לחזקיהו היהודי, שלא נכנע לעולי... 46 עריו הבצורות... לכדתי... 200150 נפש (בני אדם ובעלי חיים)... מניתי עם שללי, ואותו כלאתי בירושלים עיר מלכותו כציפור בכלוב'.

על שחצנות זו ענה הנביא ישעיהו (ישעיה ל"א, ה) – "כצִפֳּרים עָפוֹת כן יָגֵן ה' צ-באות על ירושלִַם, גָנוֹן והִציל פָּסוֹחַ והִמליט".

המערכה על ירושלים הפכה לעימות דתי-רוחני, בלשון "יהודית באזני העם אשר על החֹמה" (י"ח, כו-כח), בין שר התעמולה "רַבשָקֵה" לבין הנביא ישעיהו.

רבשקה ידע לנצל לטובתו גם את הוויכוח הפנימי ואת הקולות שהתנגדו לחזקיהו ולמרד:
מצרים היא "משענת הקנה הרצוץ" (שם, כא);
אין סיכוי מול צבא אשור הענק, שכבר הכריע ערים ועמים, והאֵלים שלהם לא עזרו;
גם ה' תומך באשור, בפרט אחרי שחזקיהו הסיר את מזבחות במותיו (שם, כב);
ירושלים תִגלֶה (כמו שומרון);

חזקיהו והשרים הגיבו בזעזוע – בבגדים קרועים, בלבוש שק, בתפילות ותחנונים. רק הנביא בשם ה' נותר כחומה רוחנית מול החֵרוף והגידוף, ותיאר את מלך אשור כסוס מובל ביד ה' - "ושמתי חַחי באפך, ומִתגי בשפתיך, והשיבותיך בדרך אשר באתָ בהּ" (י"ט, כח).

______________________________

*מתורגם מאכדית; ראו א' דמסקי, מדריך לתולדות ישראל בימי המקרא, עמ' 55.

באדיבות אתר 929