המבחן העיקרי של שמירת השבת, עוד בימי הנביאים, היה בשווקים. עמוס נאלץ להתמודד עם זה ואחריו ירמיהו. איך סגר נחמיה את השוק בשבת?
המבחן העיקרי של שמירת השבת בתורה הוא במקומות בהם נפגשים אנשים עם מזון שהם יוצאים להביא לביתם (שמות טז, כב-ל), או במקומות שמביאים אליהם מבתי הייצור חומרים לבנייה (שמות לה, כא-כט; לו, ג-ז), כלומר, במקומות בהם מתנהל המסחר בכל צורותיו; במילה אחת – בשווקים.
כך הדבר גם בדברי הנביאים; בימי עמוס (ח, ה), בחברה ישראלית ששמרה שבת, הרמאים במסחר נאלצו לחכות בקוצר רוח עד אחרי השבת כדי לגנוב ולרמות לקוחות תמימים. כי השוק היה סגור בשבת, וגם בראש חודש[1] (אפילו בממלכת ישראל-שומרון) – "מתי יעבֹר החֹדש ונַשבִּירה שֶבֶר (=מזון), והשבת ונפתחה בָּר, להקטין אֵיפה ולהגדיל שקל,[2] ולעַוֵת מֹאזני מִרמה".
במצב הפוך, בחברה היהודית בימי ירמיהו (יז, יט-כז; אחרי שנפרצו כל הסכרים בימי מנשה), היו שערי ירושלים פתוחים למסחר ולמלאכה "ביום השבת", וברור שם שפתיחת השערים "להביא משא בשערי העיר הזאת ביום השבת" היא שהובילה לעשות "ביום השבת... כל מלאכה", כי כל 'גלגלי' הייצור מכוונים אל הקונים בשוק, ובכל עיר מוקפת חומות היה השוק מתנהל בשערי העיר, מבפנים ומבחוץ.
בדיוק זהו גם התיאור בנחמיה (יג, טו-כב) – הסוחרים "הצֹרים" [מלבנון] הביאו דגים, החקלאים ביהודה היו "דֹרכים גִתוֹת בשבת, ומביאים העֲרֵמות (=תבואה) ועֹמסים על החֲמֹרים, ואף יין, ענבים ותאנים וכל משא, ומביאים ירושלִַם ביום השבת", כך שהשוק הפתוח הִפְעיל בשבת את כל מערכות הייצור!
איך סגר נחמיה את השוק בשבת?
ירמיהו הנביא, כמו עזרא הסופר, זעקו ומחו, אבל לא יכלו, וכנראה גם לא רצו להפעיל כוח; אולם נחמיה סגר את שערי העיר בכוח, והעמיד פַקָחים מנעריו למנוע כל פתיחת שערים בשבת; כך הפריד נחמיה בין הקונים מאנשי ירושלים לבין "הרֹכלים ומֹכרֵי כל ממכר מחוץ לירושלִָם", וכאשר הפנימו הסוחרים (אחרי 'שתי שבתות'; יא, כ), שהשליט תקיף ועלול גם לפגוע בסוחרים ממש, התייאשו, ו"מן העת ההיא לא באו בשבת".
כך קרה גם במאבק (שעזרא פתח בו) נגד "הנשים הנכריות" (יא, ג,כג-ל), ונגד השפעתן התרבותית על הצעירים במשפחות המעורבות, שלא ידעו "לדבר יהודית", ושפתם ותרבותם "אשדודית... וכלשון עם ועם" (יא, כד).
עזרא (ט, ג-ה; י, א) בכה והתאבל ומרט את שערות ראשו וזקנו, ואילו נחמיה (יא, כה) הפעיל את כוח השלטון, ואף היכה את ראשי המתבוללים ומרט שערות מראשי יריביו – ככל הנראה, רבים הזדעזעו מהפעלת הכוח חסרת התקדים, וזאת הסיבה לדברי התפילה שלו המופנים רק לא-להים והם חוזרים שוב ושוב בסיכום[3] (יא, לא,כב,יד).
"זכרה לי א-להי לטובה וחוסה עלי כרב חסדך"!
__________________
[1] עד גזרות אנטיוכוס נהגה שביתת המסחר גם בראשי חודשים, והיו נאספים לשמוע דברי נביאים וחכמים; ראו מלכים (-ב ד', כג); ישעיהו (א', יג-יד).
[2] עד לימי בית שני לא היו מטבעות, והיו שוקלים את "הכסף במאזנים" (ירמיהו ל"ב, ט-י), כך שהגדלת האבן (דברים כ"ה, יג-טז), עליה היה כתוב 'שקל' הביאה לכך, שהקונה ישלם יותר ויקבל פחות (כמו הקטנת האיפה).
[3] ראו גם לעיל (ה', יט) בסוף המאבק החברתי לשמיטת החובות ולשחרור העבדים, בנים ובנות.