המעפילים שנולדו בזמן הלא נכון

הסיכוי היחיד לעלות לארץ מדרום היה בהפתעה גדולה. חודש ימים בקברות התאווה ועוד 40 יום למשלחת 'תיירים', צמצמו מאוד את הסיכוי. נפילת המורל והבכי סתמו את הגולל. גם אחרי 40 שנה לא יצליחו בני ישראל להבקיע ולעלות מדרום, ויידרש מסע מפרך ואיגוף מפתיע ממזרח אל עבר הירדן.

אולם בעם ישראל היו רבים שלא השלימו עם הגזרה הזאת, והם התאמצו להפוך את 'הקערה על פיה' – "חטאנו לה' (אבל) אנחנו נעלה ונלחמנו ככל אשר צִוָנוּ ה' א-להינו" (דברים א', מא) – "וַיַעְפִּלוּ לעלות אל ראש ההר" (מד).

הם נכשלו ונחלו תבוסה. ה' לא הושיע אותם "וארון ברית ה' ומשה לא משו מקרב המחנה" (מד).

לדעתי, הם לא ויתרו, וחזרו ועלו פעם אחרי פעם – לוחמי דור המדבר ("אנשי המלחמה", דברים ב', יד-טז) מתו בניסיונות הנואשים לפרוץ אל הארץ מדרום. רק רמזים נשארו בתורה למלחמות 'המעפילים'.

לדעתי, חלק גדול מההתנגדות החרדית לציונות, כולל לצה"ל, נשענת על פרשת 'המעפילים', שלא ארון ה' מוביל אותם, גם אם הם מדברים בשפה של מאמינים.

גם רבים מהציונים חשבו כך, וכך שרו –

אל ראש ההר – אל ראש ההר – הדרך מי יחסום לפדויי שבי ...

העפילו, העפילו, אל ראש ההר העפילו...

רק דמות אחת בכל 'עולם התורה' – ר' צדוק הכהן מלובלין (צדקת הצדיק מו), כתב שהמעפילים צדקו, רק שהשעה לא הייתה בשלה לכך. ולכן אמר משה: "והיא לא תצלח" (מא) – וכתב ר' צדוק – "אבל לפעם אחרת תצלח... והוא זמננו זה, שהוא עקבתא דמשיחא".

ההעפלה הציונית הצליחה, ברוך ה', ונבואתו של ר' צדוק הכהן הוכחה כאמת.

באדיבות אתר 929