בשארית כוחותיו נלחם איוב נגד ההיפוך הזה של כל מהלך חייו מִצדק לרֶשע, וכך צריך לקרוא מפיו את סקירת חייו בימים הטובים בהם הא-לוה שמר עליו והאיר לו את פניו.
הגאונות הדרמתית במחזור השלישי משתקפת בהשתתקות הרֵעים, ובמענה איוב במקום צופר (בלשון צופר, נגד צופר). וכך התפנה המענה האחרון לסיכום האחרון, נאום ההגנה האישי, כמענה אחרון ב'משפט' מול כתב האישום של אליפז, וכך, אליפז כקטֵגור פותח את המחזור השלישי, ואיוב חותם כסנֵגור.
דווקא כאן, בנאום הסיכום, איוב מתאר בפעם הראשונה בשפתו שלו את הארת הפנים בימיו הטובים. "מִי יִתְּנֵנִי כְיַרְחֵי קֶדֶם, כִּימֵי אֱ-לוֹהַּ יִשְׁמְרֵנִי" (כ"ט, ב), את מעמדו וכבודו – "שָׂרִים עָצְרוּ בְמִלִּים, וְכַף יָשִׂימוּ לְפִיהֶם" (כ"ט, ט), והתיאור הזה משלים לנו מבט אישי על איוב, שלא היינו מעלים אותו על דעתנו מקריאת המסגרת הסיפורית – במיוחד איוב כשופט!
כבר הזכרנו (בפרק כ"ב, עם כתב האישום של אליפז), שתפקידו של איוב כשופט מורם מעם ובעל ביטחון עצמי מוחלט בדרכו, הוא שמסביר גם את עמדת הרֵעים (שהתגבשה אחרי מה שקרה), ולפיה איוב טעה טעויות חמורות בקו השיפוטי שלו, והביטחון העצמי שלו הוא הבעיה שלו; לכן ראו הם את שליחותם כחברים לפקוח את עיניו להבין, כדי שיקבל את הייסורים באהבה, וישנה את דרכו, ואת יחסו לשפוטים שעברו תחת ידיו.
איוב נלחם בשארית כוחותיו נגד ההיפוך הזה של כל מהלך חייו מִצדק לרֶשע, וכך צריך לקרוא מפיו את סקירת חייו בימים הטובים בהם א-לוה שמר עליו, והאיר לו את פניו, ובמרכזם, מעמדו כשופט מורם מעם.
וַיֹּסֶף אִיּוֹב שְׂאֵת מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר:
מִי יִתְּנֵנִי כְיַרְחֵי קֶדֶם, כִּימֵי אֱ-לוֹהַּ יִשְׁמְרֵנִי;
בְּהִלּוֹ (=בהאיר) נֵרוֹ עֲלֵי רֹאשִׁי, לְאוֹרוֹ אֵלֶךְ [גם ב]חֹשֶׁךְ;
כַּאֲשֶׁר הָיִיתִי בִּימֵי חָרְפִּי (=בצעירותי), בְּסוֹד אֱ-לוֹהַּ עֲלֵי אָהֳלִי;
בְּעוֹד שַׁ-דַּי עִמָּדִי, סְבִיבוֹתַי נְעָרָי;
בִּרְחֹץ הֲלִיכַי (=רַגלַי) בְּחֵמָה (=בחמאה), וְצוּר יָצוּק (=נוטף) עִמָּדִי פַּלְגֵי שָׁמֶן –
בְּצֵאתִי שַׁעַר עֲלֵי קָרֶת (=קִריה), בָּרְחוֹב (=ברחבת השער) אָכִין מוֹשָׁבִי;
רָאוּנִי נְעָרִים וְנֶחְבָּאוּ, וִישִׁישִׁים קָמוּ עָמָדוּ;
שָׂרִים עָצְרוּ בְמִלִּים, וְכַף יָשִׂימוּ לְפִיהֶם;
קוֹל נְגִידִים (=מנהלים) נֶחְבָּאוּ (=נשתתקו), וּלְשׁוֹנָם לְחִכָּם דָּבֵקָה –
כִּי (=אכן) אֹזֶן שָׁמְעָה וַתְּאַשְּׁרֵנִי, וְעַיִן רָאֲתָה וַתְּעִידֵנִי –
כִּי (=אכן) אֲמַלֵּט עָנִי מְשַׁוֵּעַ, וְיָתוֹם וְלֹא (=שאין) עֹזֵר לוֹ;
בִּרְכַּת אֹבֵד עָלַי תָּבֹא, וְלֵב אַלְמָנָה אַרְנִן;
צֶדֶק לָבַשְׁתִּי [כשופט], וַיִּלְבָּשֵׁנִי, כִּמְעִיל וְצָנִיף (=שומר ומגן) מִשְׁפָּטִי –
עֵינַיִם הָיִיתִי לַעִוֵּר, וְרַגְלַיִם לַפִּסֵּחַ אָנִי;
אָב אָנֹכִי לָאֶבְיוֹנִים, וְרִב (=סכסוך) לֹא יָדַעְתִּי אֶחְקְרֵהוּ;
וָאֲשַׁבְּרָה מְתַלְּעוֹת עַוָּל (=שיני רשע), וּמִשִּׁנָּיו אַשְׁלִיךְ טָרֶף!
וָאֹמַר: עִם קִנִּי (=משפחתי) אֶגְוָע, וְכַחוֹל אַרְבֶּה יָמִים;
[בעוד] שָׁרְשִׁי פָתוּחַ אֱלֵי מָיִם, וְטַל יָלִין בִּקְצִירִי (=ענף);
כְּבוֹדִי חָדָשׁ (=מתחדש) עִמָּדִי, וְקַשְׁתִּי (=וכוחי) בְּיָדִי תַחֲלִיף (=מתחזק).
לִי שָׁמְעוּ [כולם] וְיִחֵלּוּ, וְיִדְּמוּ (=וישתתקו לשמוע=) לְמוֹ עֲצָתִי;
אַחֲרֵי דְבָרִי לֹא יִשְׁנוּ (=לא יתווכחו), וְעָלֵימוֹ תִּטֹּף מִלָּתִי [בנחת];
וְיִחֲלוּ כַמָּטָר לִי (=לדברי), וּפִיהֶם פָּעֲרוּ [כמו] לְמַלְקוֹשׁ –
[אם] אֶשְׂחַק אֲלֵהֶם לֹא יַאֲמִינוּ [1] וְאוֹר פָּנַי לֹא יַפִּילוּן (=יאפילו);
אֶבְחַר (=אוֹרֶה להם) דַּרְכָּם וְאֵשֵׁב רֹאשׁ [באסֵפות עם], וְאֶשְׁכּוֹן כְּמֶלֶךְ בַּגְּדוּד,
[וגם בשעת צרה] כַּאֲשֶׁר אֲבֵלִים יְנַחֵם.
______________________
[1] כי איוב מנהיג רציני, ואינו שׂוחֵק.
באדיבות אתר 929